Subjects: יסודות בבטחון ישראל

המאמר שלפנינו עוסק בוויכוח היסטורי מכונן שהשפיע על המאבק הציוני להקמת מדינה יהודית ריבונית. במרכז המאמר עומדת השאלה הטעונה: האם השימוש בכוח היה הכרחי, מותר או אפשרי כדי לממש את זכותו של העם היהודי למולדת חופשית? בגין מציג שני מחנות מנוגדים בקרב הציבור היהודי: אלו שדחו את השימוש בכוח, ותמכו בדיפלומטיה, עליונות מוסרית או רכישת קרקעות בדרכי שלום, ואלו, כמוהו, שראו בהתנגדות מזוינת אמצעי הכרחי לשחרור לאומי. המאמר, שנכתב חמש שנים לאחר קום המדינה, משקף את תוצאות הוויכוח האידיאולוגי הזה, מבקר את מדיניות ההנהגה הישראלית לאחר העצמאות, ומדגיש את המתח המתמשך בין המושגים "זכות" ו"כוח" בעיצוב גורלה של האומה

במאמר זה בגין טוען שישנה בעיה של מסירת מידע וריגול הנעשה בעקבות סקרנות רבה של אנשים. על מנת לפתור בעיה זו הוא טוען כי יש להגן על המידע בכך שרק אנשים מתוקף תפקידם יהיו מודעים אליו. כפי שהיה נהוג באצ"ל. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.

בגין נושא נאום בירושלים בנושא מדיניות חוץ ובטחון של המדינה הנבנית, וכן בנושאי מדיניות פנים. בגין סוקר את המלחמה לשחרור הארץ מידי הבריטים, על ההשמצה הרבה של תנועת החרות גם בעולם. וביקורו בניו יורק. בגין משבח את הגיבורים חיילי האצ"ל שנלחמו וממשיכים להלחם למען חרות המולדת. דיווח על הנאום מופיע בעתון חרות מתאריך 07/01/1949

במאמר זה, שנכתב ל'במחנה' אך לא פורסם, בגין פורס את תכניתה המדינית המשולשת (חוץ, פנים ומשק) של תנועת החרות לקראת הבחירות ב-1949. בגין מסביר שכל תוכנית שבה תמסר ריבונות על שטחים נוספים למלך ירדן מסכנת את ישראל הן מבחינה בטחונית ממש, והן מבחינה דיפלומטית ותגרום לבידודה של ישראל. בגין טוען שגודל הצבא עכשיו לא יוכל להשמר לאורך זמן, ויש להעביר לוחמים לבניין הארץ, וזה יתאפשר רק אם יהיה שינוי במדיניות הבטחון והחוץ. בגין מדגים כיצד הקשבה למצוות האו"ם במלחמת העצמאות היתה בעצם הקשבה לאויב הבריטי, והיא זו שגרמה להפסדים, שפיכות דמים, ואיבוד המומנטום בלחימה. בגין דן גם במדיניות הכלכלית וקורא להלחם במונופולים שמשתלטים על או מונעים כניסה של כסף מהתפוצות, וכי כדי לגרום לשגשוג, יש ליצור שינוי גדול במדיניות. וכך גם תתאפשר עליה גדולה ארצה. בגין קורא לבטל את חוקי החרום – אלה שירשנו מהבריטים ואלו שהטילה ישראל. לא ברור תאריך מדיוק למאמר זה (כנראה סמוך לבחירות לאסיפה המכוננת 1949)

בגין, בפתיחת המועצה הארצית של תנועת החירות, מונה את הכשלים של ה'הנהגה הרשמית' במדיניות החוץ של המדינה העברית. בגין טוען כי ההסכמה לתכנית החלוקה, כמו תכניות דומות של האו"ם היא נגד אינטרס של ישראל, וכי כל הצבה של כח שאינו עברי בשטח המדינה הוא עוורון מדיני, וכי יש לדאוג לכח צבאי עברי חזק. בגין מציע מסקנות לתיקון המצב, כמו היחס ישראל להחלטות האו"ם, אסטרטגיה צבאית שתוביל לשלום עם מדינות ערב וכד'. בגין מבהיר כי מאחר וצבאות ערב לא כיבדו בעצמם את תכנית האו"ם ופלשו לשטח ישראל, הם נחשבים כתוקפנים וכל תגובה מצידנו תחשב להגנה עצמית המותרת על פי המשפט הבין לאומי. דיווח על נאום זה מופיע ב'משקיף' 20/10/1948 (229957) קיים חלק שני של הנאום – קווים למדיניות הפנים העברית