Subjects: יסודות בבטחון ישראל

העיתון מדווח על נאומו של בגין ב-1/10 בפתיחת הועידה הרביעית של תנועת ה"חרות". בגין קרא לברית הדדית בין ישראל לצרפת, ואפילו ארצות הברית ואנגליה. עוד טען, כי המו"מ בין הציונים הכללים לחרות נכשל בגלל סירובם לקבל את עקרון שלמות המולדת. בגין היתווה תוכנית לפתרון הבעיות המדיניות, כלכליות, בטחוניות. בגין התייחד במהלך נאומו עם ז'בוטינסקי והבטיח כי הממשלה החדשה שתקום (בראשותו) תעודד השקעות חוץ בלי הפחד מפני הסוציאליזם של מחר. וכמו כן היא תבטל את הפיקוח על מטבע החוץ ותעודד יוזמה פרטית, תפריד בין הבעלות על המפעלים הכלכלים ובין האיגודים המייצגים אינטרסים פועליים.לאור המצב הבטחוני הקשה השורר בארץ קרא בגין לממשלה לפעול לשם מבצעי שחרור שהם למעשה מבצעי ההגנה העצמית של ישראל. בגין טען כי במלחמה ננצח.בגין קרא בנאומו לשחרר את כל שטחי א"י השלמה. עוד עמד בגין על החשיבות שבכריתת ברית עם צרפת שמגלה הבנה והסכמה לבעיות ישראל. דיווח על הנאום פרוסם בגיליון מיום 02/10/1956 מ. בגין בפתיחת הוועידה הרביעית של תנועת החרות: מתקרב היום בו יוטל על תלמידי ז'בוטינסקי להרכיב ממשלה בישראל עמוד 1 221925

בתקופה של מתיחות ביטחונית גוברת ומשבר אמון בממשלת מפא"י, בגין מציג בלהט ובחדות את עמדת תנועתו: מחויבות לנאמנות פנימית, שמירה על כבוד הכנסת, והכרח לפעולה דחופה מול מפנה גורלי ביחסי הכוחות בין ישראל לאויביה. הנאום משלב ביקורת חריפה על הממשלה, קריאה אסטרטגית להתמודדות עם איומים קיומיים, וחזון לאומי המבוסס על מורשת ז'בוטינסקי, תוך הדגשת דחיפות הזמן כגורם מכריע. הנאום נישא ב-11 במרץ 1956, חודשים ספורים לפני פרוץ מבצע קדש, במושב ה-5 של המועצה הארצית של תנועת "חרות"

במאמר זה טוען בגין כי השליטים האמינו כי קבלת נשק מארה"ב תאזן את מאזן הנשק עם ארצות ערב "חרות" טענה לא כך יהיה הדבר ובכל מקרה ארה"ב לא תספק נשק לישראל. בגין טוען כי "חרות" אכן צדקה וזאת בעקבות הודעת ארה"ב כי לא תספק נשק לישראל ובכל מקרה גם אם היה ניתן נשק כזה לישראל הוא לא היה מאזן את מצב הכוחות. בגין טוען עוד כי שליטי ישראל רצו חוזה ביטחון עם ארה"ב שיערוב לגבולות ישראל וכי "חרות" טענה כי בקשת הערובה לא תגרום אלא להעמקת המשבר ביחסים בין ישראל לבין ארה"ב ואכן הודעת מזכיר המדינה האמריקאי כי ממשלתו מעולם לא חשבה על חתימת חוזה ביטחון עם מדינת ישראל בגבולות הקיימים אלא בגבולות מוסכמים הוכיחה ש"חרות" אכן צדקה בטענותיה.בגין גם מזכיר כי שר החוץ הישראלי טען כי במקרה שישראל תותקף ע"י ארצות ערב תיתכן התערבות של ארה"ב לטובת ישראל ,"חרות" טענה כי מצב זה לא יקרה ואכן מזכיר המדינה האמריקאי שלל אפשרות זו. בגין טוען כי הוא הביא דברים אלה לא כדי להתפאר אלא כדי להוכיח שחברי ממשלה לא תמיד יודעים יותר טוב מהאזרח הפשוט אלא שהאזרח הפשוט שעקב אחרי מאמרי "חרות" למד את האמת .

במאמר זה, בגין מבקר את הנהגת המדינה, שצמחה מהנהגת היישוב, על צביעותה באשר לללגיטמיות של השאלה הידועה "מה יאמרו הגויים". בעוד שבימי המחתרות והמאבק על הקמתה של המדינה, היו אלה אנשי הסוכנות והנהגת היישוב שהטיחו שאלה זו באנשי האצ"ל, על פעולותיהם נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל, הרי שלאחר הקמת המדינה התהפכו היוצרות, עם הבדל יסודי: ממשלת ישראל עושה את עצמה כמי שאינה מתחשבת במה יאמרו הגויים, כאשר בפועל היא נכנעת ללחצים בין-לאומיים בצורה עקבית, ותנועת החרות, שצמחה מן האצ"ל, היא זו שמטיחה בה את השאלה היותר חשובה, שאיננה "מה יאמרו הגויים", אלא "מה עושים הגויים". בגין מראה כיצד מעשיהם של הגויים, הקרובים והרחוקים, מעמידים את ישראל בסכנה מתגברת, ללא תגובה והיערכות הולמות של ראשי המדינה. בגין מזהיר מפני מדיניות זו, המשולה בעיניו למדיניותו של נוויל צ'מברליין