במאמר זה שנכתב לרגל 10 שנים למותו של סטאלין מפרסם בגין סיפור שכתב ב-1953 כיצד תיראה ברית המועצות לאחר מותו של סטאלין. בגין מעריך בסיפורו, כי תהיינה התנגשויות בין גורמים שונים במערכת השלטון של ברה"מ; אמנם המשטר של ברה"מ לא יתמוטט אך יחולו שינויים והתחרות בין המיעוטים הלאומיים תגבר. במבט לאחור סוקר בגין את השינויים המתרחשים בברה"מ וטוען כי לדעתו צפויות תמורות נוספות בשנים הקרובות וכי כל עריץ ומשטר דיקטטורי סופם להיעלם
במאמר זה בגין מסביר את תפקיד האופוזיציה כמרכיב הכרחי במשטר דמוקרטי. בראשונה אופוזיציה צריכה להדגיש שוני מהמשטר הקיים, על ידי התנגדות לחוקים 'רעים' (בגין מביא כאן לדוגמא את חוק המשמעת הקואליציונית), הצעות אי אמון (שתפקידם הוא לא רק להפיל את הממשלה, אלא להביא לתשומת לב הציבור התנהלות בעייתית של הממשלה), והקמת ועדות חקירה פארלמנטריות. תפקיד נוסף עליו עומד בגין הוא להוכיח אחדות מתוך רצון חופשי של המתאחדים (לא חד-מפלגתיות). תפקידה השלישי של האופוזיציה הוא שאיפה לחילופי שלטון
במאמר זה דן בגין בקשר לצורך בביטול תקנות החרום הבריטיות (45), שיביא לביטול הממשל הצבאי. עוד יצא בגין נגד ההאשמות שהופנו כלפי תנועתו על כך כי הצביעו יחד עם מפ"ם ומק"י. בגין טען כי היו לכך כבר תקדימים בעבר וכי "חרות" מצביעה על כל נושא לגופו של עניין. הגין מרחיב בסוגייה של תפקידה של האופוזיציה להתנגד לקואליציה.
במאמר זה דן בגין בהחלטת ועידת תנועת "חרות" להקים סיעת עובדים של "חרות" בהסתדרות הכללית. בגין תקף את אחדות העבודה על כך שהיא מתנגדת להקמת סיעה של "חרות" בהסתדרות העובדים הכללית, כאשר היא לא התנגדה להקמת סיעה כזו של התנועה הליבראלית. עוד יצא בגין נגד דברי מפא"י שקבעו כי "חרות" לא תורשה להתאגד בהסתדרות הכללית כל עוד קיימת הסתדרות העובדים הלאומית. בגין טען, כי הסתדרות העובדים הלאומית היא מוסד אטונומי של התנועה וכי "חרות" לא תכפה על חברי התנועה לאיזו הסתדרות להשתייך. בגין הזהיר מפני פסילה אפשרית של הקמת סיעה שתתמודד לבחירות להסתדרות הכללית. לדבריו "חרות" לא תקבל פסילה שכזו משום חופש ההתאגדות והיה וכן – יידון העניין בבית המשפט. בגין טען עוד, כי עצם הקמת סיעת עובדים של "חרות" בהסתדרות הכללית לא באה כדי לשבור את ההסתדרות מבפנים אלא כדי לשכנע. בגין הוסיף, כי המתנגדים חוששים בעצם מפני שכנוע של "חרות" מבפנים. עוד טען, כי בניגוד לטענות כאילו "חרות" השתנתה, האמת היא ש"חרות" לא השתנתה בכלל אלא שאחרים החלו להכיר בכוחה הרב.
מאמר של בגין על ספרו של אלכסנדר סולז'יצ'ין ועל התקופה שלו עצמו בעבודת פרך ולקח ממנה לכל מלקקי הפינכה הקומוניסטית
