זו עמדתה המסורתית של הציונות מימי הרצל וז׳בוטינסקי ועד ימינו. כבוד למקומות הקדושים לכל דת. אבל נציגי הדת הם שיפקחו על המקומות הקדושים האלה, לא נציגי מדינות.
בעיית האזרחות. הרעיון המקורי שלנו הוא, כי לתושביו הערביים של ארץ ישראל תינתן אופציה: ערבי, תושב ארץ-ישראל שיבקש את אזרחות המדינה, יקבל אותה. נגד רצונו – לא נכפה עליו את אזרחות המדינה. האופציה הזו מעוגנת בכללים של המשפט הבין לאומי של ימינו. היא כולה צדק. הכפיה היתה עוול, שלילת הזכות היתה עוול. ואנחנו לא נעשה … Continued
אומרים לנו שיש בעיה דמוגרפית. ודאי שיש בעיה כזאת. אנחנו היום רוב של קרוב לשני שלישים יהודים ושליש ערבים. איזה עוול אנחנו עושים? אנחנו רוצים לחיות אתם יחד בשווי זכויות. יש למעלה ממאה מיליון ערבים, 1.2% של העם הגדול הזה נמצא תחת שלטונה של ממשלה יהודית. האם עמים אחמם אין להם חלקים ברחבי תבל תחת … Continued
שתי מילים נגזרו, בשפתנו המדוברת, מן הלאום: לאומיות ולאומנות. בלשון עמים זרים אין הבחנה כזו. אחת היא המילה בה הם משתמשים: נציונאליזם, או על פי המבטא האנגלי, נציונאליזם. משום כך צריך היה הרצל להסביר, בשעתו, כי יש לדעת להבחין בין הנציונאליזם החיובי, שמקורו באהבה, לבין השלילי, שמניעו בשנאה. בעברית, לאומיות היא בפשטות, אהבת עם. חיבת … Continued
מוטב שנתבונן בעיקר. אם לאומנות היא לתבוע את קיום זכותנו על ארץ ישראל, אנה אנו באים. מה תבע הרצל? בימיו היינו מתי מעט בארץ זו. הוא קרא להעביר אליה מיליונים יהודים ולעשותם מדינתם. הבלאומנות תאשימו את החוזה?
