במאמר זה, בגין מסביר כי יש ענייניים שיש לדון בהם בגלוי (כמאמר ווילסון) ויש דברים שיש לנהל דיונים בין לאומים חשאיים (כדברי צ'רצ'יל). אך מדינת ישראל תועה משני הכיוונים האלה, היא מתהדרת בדברים שהשתיקה יפה להם, וכן לא ממהרת לגנות בפומבי כשנאמרים דברים הפוגעים בישראל. מאמר שנמצא באכיון האישי של מנחם בגין, בכתב יד, פורסם ב'חרות' כמאמר מערכת ללא חתימה.
במאמר זה מתייחס בגין לנאומיהם של רה"מ ושרת בכנסת בשבוע החולף. בגין מביע את תמיהתו על התיחסותו של רה"מ לסזון וליחס לאצ"ל כאשר רה"מ טען כי ההגנה הפעילה יחס קשה כלפי האצ"ל בלי ידיעתו של בן –גוריון. בגין תמה גם על דבריו של שר החוץ שרת שטען כי החלטת כ"ט בנובמבר לא היתה החלטה אלא המלצה. בגין תמה מדוע שרת קובע עתה כי זו היתה המלצה כאשר בזמנו שרת וחבריו התיחסו אליה כאל החלטה. בגין טוען כי שרת בדבריו אלו משרת את מדיניות הערבים שיכולים לטעון כעת כי הם במעשיהם ב 1948 לא הפרו שום החלטה של האו"ם. בגין טוען כי מה שנכון לעשות הוא לתבוע את שיחרורה של הארץ כולה.
במאמרו שנכתב לאחר מבצע "עלי זית", פעולת תגמול הידועה בשם פעולת כנרת, שנערכ ב-11 בדצמבר 1955, לאחר ירי סורי על דייגים ישראלים, מציג מנחם בגין ניתוח רב-ממדי המשלב שבח עמוק ללוחמים לצד ביקורת נוקבת על הדרג המדיני. בגין פותח בהערצה לגבורת החיילים וליכולתם המבצעית, תוך שהוא מעלה על נס את דמותו של הנופל יצחק קימל ממבואות ביתר כסמל לחלוציות לוחמת שאינה מבחינה בין זרמים פוליטיים. עם זאת, בחלקו השני של המאמר, בגין תוקף את היעדר האסטרטגיה של ממשלת מפא"י; הוא טוען כי המבצע, על אף הצלחתו הטקטית המקומית, נעשה ללא מטרה כוללת ובאיחור משווע. בגין מבטל את החשש מגינויי האו"ם ומהפגיעה בסיכוי לקבל נשק מארה"ב – סיכוי אותו הוא מגדיר כאשליה – וקורא להנהגה להפסיק להסתמך על "תגובות" ארעיות. לשיטתו, על ישראל ליזום מבצע הכרעה אסטרטגי בחזית הדרומית מול מצרים בטרם יופר מאזן הכוחות, במקום לכלות את כוחה בפעולות תגמול נקודתיות שאינן משנות את פני המערכה
בגין פותח את נאומו בברכה ללוחמי צה"ל. בגין מבקר את מדיניות החוץ של הממשלה, בטענה שהתבטאויותיה בקשר לחימוש מצרים אינם עקביים עם בקשות להספקת נשק ולכן גורמות נזק. בגין מנמק את התנגדותו למדיניות של דרישת הערבות ממעצמות, שמאיימת לדבריו להפוך את ישראל למדינת החסות ומדגיש שהחלופה הנכונה היא מדיניות הבריתות. בגין טוען שטעויות הדיפלומטיות של הממשלה מסכנות את חייהם של אזרחי ישראל. בגין קורא ליטול יוזמה ולהסיר את הסכנה על-ידי שחרור חבלי הארץ והצבת הגבול. בגין פונה לעם הצרפתי בקריאה למנוע הספקת נשק למדינות ערב. בגין מכריז שבכל מקרה ישראל תתגבר על אויביה אם תותקף.
במאמר זה יוצא בגין נגד מדיניות ממשלת בן –גוריון לנוכח מרוץ החימוש הערבי. בגין טוען כי מדיניות ממשלה זו גרועה מקודמותיה כי היא איננה יודעת מה לעשות .בגין יצא נגד דברי שר החוץ שאמר כי הוא ידבר לאמריקאים ישירות. בגין טוען כי התעלמות זו של הממשלה משלטון המפלגה הרפובליקאית ארה"ב מיותר ומזיק לישראל שכן זוהי התערבות בענייניה הפנימיים של ארה"ב. בגין יצא גם נגד שר הביטחון בן –גוריון שבראיון לעיתון אמריקאי המעיט מחשיבות הנשק שנותנת ברה"מ לארצות ערב. בגין קבע כי היתה זו טעות וכי שר הביטחון מבולבל ואינו יודע מה לעשות ואם הבריטים יתערבו לטובת מצרים אז ישראל עלולה להיחרב
