בגין טוען שתביעתו של בן-גוריון להקים בהוראת שר המשפטים ועדת-חקירה שתחליט על חוקיותן של החלטות הממשלה ב-"עסק הביש", אינה חוקית, ואינה חוקתית.
במאמר זה מתייחס בגין להתנהגותו של בן–גוריון הדורש לתקן את מסקנות ועדת השבעה שניקו את לבון בפרשה. בגין מזכיר את התנהגותו של בן–גוריון לאורך כל פרשת לבון ואת דרישתו של בן גוריון שחברי ממשלה ימנו ועדת חקירה שתקבע אם התנהגות הממשלה בועדת השבעה היתה הוגנת. בגין טוען כי אין בסמכותה של הממשלה לנהוג כך וכי רק בית המשפט או הכנסת יכולים לנהוג כך. בגין טוען גם כי אין צורך להתפלא על בן–גוריון אשר נוקט בלשון גסה נגד יריבים פוליטיים שכן שנים הוא כבר נוהג כך כלפי אנשי האצ"ל ומכנה אותם מניאקים, שודדים, ועוד. בגין מזכיר אף את כינויו של ז'בוטינסקי בפי בן-גוריון שכונה בשם ולדימיר היטלר. בגין מציין כי עתה כל גידופיו של בן-גוריון מופנים כלפי מפא"י.
נאום בגין בכנסת בו הוא ממשיך להציע לחוק לתיקון דיני עונשין סעיף 24, בעקבות ביקורת שמתח השופט לנדוי על הנוסח הקיים של החוק, וחילופי דברים בינו לבין שר המשפטים ד. יוסף. חלקו הראשון של הנאום מופיע גם בדברי הכנסת מה- 3 ביוני 1964.
בגין מגיש הצעת חוק שתאפשר לשופטים להבחין בין "ריגול חמור" ל-"מסירת ידיעות לאויב". נאומו של בגין יחד עם דברי התגובה לשר המשפטים מופיעים גם בגליון חרות מה-5 ביוני 1964.
העיתון מביא מדבריו של בגין בכנסת על סעיף 24 לחוק תיקון דיני עונשין (בטחון המדינה). הנאום מובא בדברי הכנסת מיום 05/06/1963
