הישיבה החמישים של הכנסת השלישית-מדיניות חוץ ובטחון-דיון

נאומו של בגין בכנסת בו הגיב למבצע צה"ל בצדה המזרחי של הכנרת לסילוק הקומנדו הסורי. בגין יצא נגד מדיניות הממשלה נוכח המצב המדיני והביטחוני הקשה שמצויה בו ישראל זאת לנוכח מרוץ החימוש הערבי ואי ניצול שעות הכושר של ישראל. בגין טען כי בניגוד לדברי שר החוץ שרת, הצהרתו האנטי ישראלית של חרוש'צו'ב לא הטיבה את מצבה של ישראל בלונדון ובארה"ב וכי עכשיו רבתה התחרות על חסדיהן של ארצות ערב. בגין יצא גם נגד התקווה המיותרת שתולה ישראל בקבלת נשק מארה"ב. עוד יוצא בגין נגד תוכניות השלום של שר החוץ שרת שכוללות בין היתר מתן פיצויים למדינות ערב. בגין גם תמה לנוכח עמדתה של ישראל באו"ם כאשר היא נמנעה בהצבעה על קבלת ירדן לאו"ם. בגין טען כי ברור היה שעל ישראל להתנגד, ולו בגלל היותה חלק מהמולדת השלמה. בגין הביע את צערו על החמצות שעות הכושר של ישראל והזהיר כי כל תוכניות הויתורים מזמינים לחץ נוסף מצד המעצמות. בגין קבע כי ממשלת ישראל היא ממשלה כושלת וכי עליה להתפטר. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות שפורסם ב-3/1/1956

שיקול טקטי ואיסטרטגי

במאמרו שנכתב לאחר מבצע "עלי זית", פעולת תגמול הידועה בשם פעולת כנרת, שנערכ ב-11 בדצמבר 1955, לאחר ירי סורי על דייגים ישראלים, מציג מנחם בגין ניתוח רב-ממדי המשלב שבח עמוק ללוחמים לצד ביקורת נוקבת על הדרג המדיני. בגין פותח בהערצה לגבורת החיילים וליכולתם המבצעית, תוך שהוא מעלה על נס את דמותו של הנופל יצחק קימל ממבואות ביתר כסמל לחלוציות לוחמת שאינה מבחינה בין זרמים פוליטיים. עם זאת, בחלקו השני של המאמר, בגין תוקף את היעדר האסטרטגיה של ממשלת מפא"י; הוא טוען כי המבצע, על אף הצלחתו הטקטית המקומית, נעשה ללא מטרה כוללת ובאיחור משווע. בגין מבטל את החשש מגינויי האו"ם ומהפגיעה בסיכוי לקבל נשק מארה"ב – סיכוי אותו הוא מגדיר כאשליה – וקורא להנהגה להפסיק להסתמך על "תגובות" ארעיות. לשיטתו, על ישראל ליזום מבצע הכרעה אסטרטגי בחזית הדרומית מול מצרים בטרם יופר מאזן הכוחות, במקום לכלות את כוחה בפעולות תגמול נקודתיות שאינן משנות את פני המערכה

משחק בקלפים נעדרים

במאמר זה מתייחס בגין לבקשות ישראל לקניית נשק מארה"ב. בגין טוען כי אומנם ארה"ב איננה רוצה כעת לספק נשק לישראל אך גם אם לקראת שנת 1956 ארה"ב תספק נשק לישראל לשם הגנה זה לא ישווה לנשק שמקבלת מצרים מברית המועצות. בגין קורא לממשלה לנצל את הזמן הנוכחי בו מצרים עדיין לא השלימה את כל מסע הרכש שלה לשם פעולה שתנחית מכת מנע על מצרים.

מרה שחורה ובטחון

במאמר זה יוצא בגין נגד מדיניות ממשלת בן –גוריון לנוכח מרוץ החימוש הערבי. בגין טוען כי מדיניות ממשלה זו גרועה מקודמותיה כי היא איננה יודעת מה לעשות .בגין יצא נגד דברי שר החוץ שאמר כי הוא ידבר לאמריקאים ישירות. בגין טוען כי התעלמות זו של הממשלה משלטון המפלגה הרפובליקאית ארה"ב מיותר ומזיק לישראל שכן זוהי התערבות בענייניה הפנימיים של ארה"ב. בגין יצא גם נגד שר הביטחון בן –גוריון שבראיון לעיתון אמריקאי המעיט מחשיבות הנשק שנותנת ברה"מ לארצות ערב. בגין קבע כי היתה זו טעות וכי שר הביטחון מבולבל ואינו יודע מה לעשות ואם הבריטים יתערבו לטובת מצרים אז ישראל עלולה להיחרב

סיפור בדים מדאיג

המאמר נכתב על רקע עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית (ספטמבר 1955), שהעניקה לנאצר עליונות צבאית חסרת תקדים באמצעות נשק סובייטי חדיש, ועל רקע פעולות הפדאיון וההסלמה בגבול הדרום (כמו קרב ניצנה בנובמבר 1955). בגין מנתח את הדיווחים השקריים של נאצר על "ניצחונות" מצריים לא כלעג חסר משמעות, אלא כטקטיקה צבאית מחושבת של "הינתקות": נאצר בודה סיפורים כדי להרגיע את עמו ולמנוע הידרדרות למלחמה כוללת כעת, וזאת כדי לקנות את הזמן הדרוש לו לקליטת הנשק החדש לקראת "מלחמת השמד" עתידית. בגין מבקר בחריפות את מדיניות ה"הבלגה" וה"תגמול" של ממשלת בן-גוריון, טוען כי האשליה שארצות הברית תספק "נשק מאזן" תחת ממשל אייזנהאואר היא מסוכנת, וקורא לשינוי אסטרטגי דחוף: נטישת התגובות המקומיות לטובת מערך אופנסיבי (התקפי) מרוכז בחזית הדרומית, במטרה לשבור את טבעת החנק המצרית לפני שמאזן הכוחות ישתנה לרעת ישראל באופן בלתי הפיך