Subjects: בית משפט עליון

נאומו של בגין בדרום אפריקה, בו הוא מפרט עיקרי משנתו המדינית. חלק הראשון מוקדש לנושאי דמוקרטיה, שלטון החוק וחוקה, חלק השני – לעיקרונות מדיניות הכלכלית, חלק השלישי דן בבעיות המבניות של המשק הישראלי ובדרך הדמוקרטית להגיע לשטון וחלק הרביעי – במדיניות החוץ.

בגין פורס את דעותיו מדוע יש לחוקק חוקה בישראל. טוען כי יש להביא לאישור הכנסת כל אמנה שנחתמת בין ישראל ומדינה זרה, גם אם לפי פקודות בריטיות אין על הממשלה חובה להביא לאישור את כל החוזים הבינלאומיים. בגין טוען כי הממשלה נוהגת לדרוס זכויות יסוד של הפרט רק כדי להטיל את שררתה על הציבור. הוא מזכיר את ה"יחסנות" – הפרוטקציה אשר מתרחשת בארגוני הצבא והשירות הדיפלומטי אשר אנשיהם ברובם הם ממפלגת השלטון-מפא"י. כך גם לגבי התחום הכלכלי אשר יוצר הקלות רק עבור אנשים מסוימים ולמעשה יוצר שכבות של אזרחים. טוען שהמדינה הולכת לכיוון של מדינת משטרה אשר חוסר האמון קיים בין אנשיה. כמו כן, הוא מזכיר כי נושא החוקה הוא מחויב המציאות מאחר וזהו המנדט שניתן לאסיפה המכוננת על-ידי העם בבחירות, ועצם הסירוב לכונן אותה, מהווה ביטוי של התנשאות השררה השלטונית. דורש שהכנסת תחוקק ואם מסרבת-להביא את העניין למשאל עם. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות שפורסם ב 10/02/1950

במאמר זה מדבר בגין על חופש הדיבור במשטר דמוקרטי ועל השיוויון בפני בית המשפט. בגין יוצא נגד המגמה של רה"מ להשתיק יריבים פוליטיים וטוען כי דברי רה"מ נגד ח"כ וילנר ממק"י כי מדינה יודעת לכלוא ולאסור מבטאת רוח רעה של טוטליטריות ואסור שתישמע במדינה דמוקרטית נגד דעות פוליטיות שונות. עוד הדגיש בגין את השיווין של כולם בפני בית המשפט (בתגובה ליחסו העוין של היועץ המשפטי לממשלה נגד סנגורו של בארי במשפט בארי ) .