הישיבה התשעים וחמש של הכנסת העשירית – יום שלישי, יז בסיוון התשמ"ב, 8 ביוני 1982 – הצעת סיעת החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון להביע אי–אמון לממשלה נוכח החלטתה לפתוח במלחמה ולפלוש ללבנון

בגין מזדהה עם צער של משפחות החיילים שנהרגו בלבנון. בגין מדגיש שהמבצע הינה מימוש זכות של מדינת ישראל להגנה עצמית. בגין מדגיש שהממשלה לא הייתה יכולה שלא להגיב לאחר פגיעה בשגריר ארגוב – גם יהודי אזרח ישראל וגם שגריר המדינה, משמש כסמל לכבוד הלאומי שלה. בגין מצהיר, שלאחר שארגוני טרור מלבנון הפכו את האוכלוסייה האזרחית למטרה הממשלה פעלה כדי להבטיח ביטחון לאזרחים יהודיים. בגין מכריז, שבדור השואה ישראל לא תאפשר לאף גורם לאיים על ילדים יהודיים. בגין טוען שקיימת הבנה בינלאומית ותמיכה בעמדתה הזאת של ישראל. בגין טוען שמדובר על מבצע שמטרותיה – קו של 40 ק"מ מהגבול שיבטיח שקט לתושבי הצפון. בגין פונה לנשיא אסד וקורא לא לשמור על ניטרליות במהלך המבצע ומבטיח שעם צבא סורי לא יפתח בלחימה צה"ל לא יתקוף את סורים בלבנון. בגין מכריז שישראל לא מעוניינת בשינוי כלשהו בגבול לבנון וחותרת רק להחזרת השקט לגבול הישן.

זכותה של ישראל להגנה עצמית בדיון לקראת מלחמת שלום הגליל

ארה"ב תומכת היום בגברת תאצ'ר, שמשתמשת בסעיף 51 למגילת האומות המאוחדות, כלומר בזכותה להגנה לאומית עצמית, 13,000 ק"מ מחופי אנגליה, ולנו אסור להשתמש בזכותנו להגנה עצמית מול שפיכות דמים, כאשר כל זה מתרחש על סף ביתנו? זהו הפקר. אנו לא נפעל? אך ארה"ב עדיין לא אמרה מלה אחת, אלא להיפך, נאמר היום שארה"ב צריכה להילחם … Continued

הישיבה השבעים–וארבע של הכנסת העשירית יום שלישי, כ"ח באדר התשמ"ב 23 במרס 1982 – הצעות הסיעות להביע אי-אמון לממשלה

תשובתו של בגין להצעת האי-אמון בממשלה. בגין מגן על החלטתו לשלוח ברכה לחיילי צה"ל אחרי עימות אלים עם מתפרעים בשטחים. בגין מביא צער על כך שנהרגו אנשים, אך טוען שאבן היסוד של מדיניות הממשלה – שלא יהרגו יהודים. בגין מזכיר את מעשי זוועה של המשטר הסורי בסוריה ובלבנון ומדגיש שלסוריה אין שום בסיס מוסרי לפנות לאו"מ בנושא מצב בשטחים. בגין טוען שישראלים הטוענים להפרות זכויות אדם בשטחים מזיקים למדינה כולה. בגין מדגיש שמאמרו של יוסי שריד שבו הוא הביע תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית מנוגד לעמדה הרשמית של המערך. בגין מכריז שהמשלה תפעל על-פי העקרונות שלה ולא תסכיפ לחלוקת הארץ או למסירה של חלקיה לשלטון זר.

הישיבה השישים–ושבע של הכנסת העשירית יום חמישי, ט` באדר התשמ"ב 4 במרס 1982 – ישיבה מיוחדת לכבודו של נשיא צרפת מר פרנסואה מיטראן

נאומו של בגין בכנסת לכבוד נשיא צרפת שביקר בישראל. בגין מדגיש את ידידות המיוחדת של העם היהודי כלפי צרפת. בגין מזכיר את תפקידה של פרשת דרייפוס בהיסטוריה של ציונות. בגין טוען שצרפת בעיני היהודים הפכה להיות מזוהה עם מאבקפ של "דרייפוסרים". בגין מדגיש את תפקידה של המהפכה הצרפתית בקידום האידאלים של חרות וקידמה. בגין מדגיש שזוהי המהפכה היחידה שנאבקה נגד שיעבוד פנימי והצליחה לשחרר את עמה. בגין משווה את המהפכה הצרפתית עם מלחמת העצמאות האמריקאית, שלטענתו הייתה מלחמת שחרור נגד דיכוי קולוניאלי ועם המהפכה הרוסית, שהסתיימה בשעבוד הקומוניסטי. בגין טוען שיחסים בין צרפת וישראל ידעו עליות וירידות, אך ישראל לא הפסיקה להיות ידידה של צרפת. בגין מביע את תקוותו שהנשיא החדש מיטרן יחדש את הידידות. בגין טוען, שהמכשול העיקרי לחידוש הידידות בין המדינות היא התמיכה של צרפת בהקמת המדינה הפלסטינית. בגין מנמק את התנגדותו להקמת המדינה הפלסטינית ומביע תקווה לחידוש הידידות בין צרפת לישראל.

הישיבה הארבעים ושש של הכנסת העשירית – יום שני, כ"ג בטבת התשמ"ב, 18 בינואר 1982 – ההתרחשויות בפתחת-רפיח

בגין טוען שלא בפעם ראשונה מתרחש בישראל ויכוח על חלוקת הארץ. בגין טוען שלא ניתן להצדיק "ריאליזם מזויף" שמתכחש לקשר ההיסטורי בין ארץ-ישראל לעם היהודי. בגין טוען, שהקשר הזה הוא יסוד הזכות של העם לארץ. בגין טוען ש-"שאלת הערבים" בארץ קיימת, אך לא ניתן להצדיק החזקת שטחים מלפני 1967 ולגנות החזקת שטחים ביו"ש על סמך זה שיש שם אוכלוסיה ערבית. בגין טוען שהתוצאה היחידה האפשרית של חלוקת הארץ – מדינה עצמאית של ארגוני טרור וחידוש של שפיכות דמים. בגין טוען שפטרון היחיד הוא התכנית האוטונומיה מלאה כפי שהוגדרה בהסכמי קמפ-דוויד. בגין קורא לממשלות ערב, ובפרט למלך חוסיין להתכנס לוועידה שתדון בביצוע תכנית זו.