מפא"י המזועזעת

במאמר זה מספר בגין על תהליך הקריעה וההתפוררות של מפא"י . בגין מספר על קריסת התוכנית הסוציאלית, על מאבקי הכוח במפלגה, על המאבק סביב "סולל בונה". בגין טוען כי מפא"י במשך שנים התעשרה והתפנקה והתנשאה על ציבור האזרחים ועכשיו זהו המחיר שהיא משלמת שגובל בשנאה אליה.

מפלגה של לא=לא

במאמר זה בגין מבקר את מפלגת אחדות העבודה בכך שאינה מיישמת את עקרונותיה ואת השקפותיה בפועל. לדוגמה: מטיפים להפרדה בין מפלגות למפעלים רווחיים בעוד שבפועל היא נהנית מהכנסות המפעלים של הקיבוץ המאוחד. בנוסף,טוען כי אין אידיאולוגיה אחידה בין חברי המפלגה. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.

שיטה ומהות

במאמר זה בגין יוצא נגד נסיונותיה של מפא"י לשנות את שיטת הבחירות לבחירות אזוריות. בגין טוען שהעלאת הנושא שוב ושוב ע"י מפא"י נועדה להבטיח את חוזקה למרות ירידת מעמדה בציבור וליצור 'רוב-מיעוטי', שלא ניתן לכנותו דמוקרטי. כמו כן בגין טוען שחופש בחירה שלם לא יתקיים כל עוד פרנסתו של אדם תלויה בהשקפתו, וכן כל עוד מפלגה אחת משתמשת במשאבי המדינה לצרכיה. מאמר שנמצא באכיון האישי של מנחם בגין, בכתב ידו, פורסם ב'חרות' כמאמר מערכת (בשערי חרות) ללא חתימה.

משטר, משטרה ואמת

במאמר זה מתייחס בגין לעדותם של אנשי הש.ב. בבית –המשפט שבה הודו כי להם כעובדי הש.ב .מותר לבצע עברות קלות לפי שיקול דעתם אך בעבירות קשות כגון חבלה או רצח זקוק הסוכן להוראה מיוחדת. בגין יצא נגד המעמד המיוחד שיש לאנשי הש.ב. השמים עצמם מעל החוק .עוד במאמר זה מתייחס בגין לתופעת הקצינים הבכירים של המשטרה אשר נוהגים להעיד עדויות שקר .בגין טוען כי יש לעקור תופעה זו מהשורש. עוד במאמר זה בהתייחסו לשביתה במפעל "אתא" יוצא בגין נגד רה"מ אשר הסכים להיות בורר בפרשה כאשר עמדתו היתה ידועה מראש .בגין טוען כי רה"מ מהווה דוגמה שלילית ונותן חינוך לתרמית למרות שהוא חזר בו מכונתו להיות בורר.

סכנת הריאקציה

במאמר זה, תוקף מנחם בגין בחריפות את ממשלת מפא"י בראשות דוד בן-גוריון, וטוען כי בעוד המדינה נתונה ללחץ בינלאומי כבד לנסיגה משטחי סיני ועזה בעקבות מבצע סיני, ראש הממשלה עסוק בתככים פוליטיים ובהקמת חזית נגד תנועת החרות לקראת הבחירות לכנסת הרביעית. בגין דוחה את הכינוי "ריאקציה" שהוצמד לתנועתו, ומגדיר מחדש את המושג כשלטון ממושך ומושחת המאבד את אמינותו המדינית והמוסרית, תוך שהוא מדגיש כי הציבור מתחיל "לפקוח עיניים" ולהכיר בצדקת דרכה של האופוזיציה כחלופה שלטונית הכרחית