Subjects: שונות

במאמר זה בגין דן בווינסטון צ'רצ'יל שהלך לעולמו באותו שבוע. בגין סוקר את מדיניותו של צ'רציל כלפי ישראל. בגין מזכיר את הספר הלבן (1921) של צ'רצ'יל אשר קרע את עבר הירדן המזרחי מארץ ישראל השלמה. בגין מזכיר כי במשך השנים השמיע צ'רצ'יל דברי ידידות כלפי ישראל אך לא הצליח למנוע את מעשי האיבה של הערבים. בגין מזכיר כי במלחמת העולם השנייה היווה צ'רצ'יל יריב מר לאצ"ל לאחר שרדף ותבע להשמיד אותו. בגין טוען עוד כי גם כשעבר צ'רציל לאופוזיציה ב-1945 היה יריב זועם לאצ"ל שכן הפרסטיז'ה הבריטית שהתמוססה על ידי האצ"ל היתה חשובה לצ'רציל מאוד. מצד שני טוען בגין כי צ'רצ'יל אומנם היה יריב אך הוא נקט ביריבות מסייעת כאשר ניצל את בעיית ארץ ישראל להוכיח כי ממשלת אטלי איננה ראויה לשלוט ותבע בנאומיו בפרלמנט כי בריטניה תפנה את ארץ ישראל ועודד את כינוס עצרת האו"ם במאי 1947. בגין חולק לצ'רצ'יל כבוד וטוען כי למרות שצ'רצ'יל עשה דברים שונים שבחלקם הצליח ובחלקם נכשל הוא ייזכר לעולמים כאחד ממתנגדי הנאציזם הגרמני והיה לאחד ממצילי האנושות.

בגין מבקר את חוסר תפקודה של הממשלה ושל העומד בראשה בשל צלו של ראש הממשלה לשעבר, בן-גוריון, ופעילותו נגד לבון וסיעתו. בגין עומד על תמיכתו של בן גוריון באנשים שקשרו קשר ושקרו נגד אדם שחפותו בחזקתה עומדת

בגין מגיב לכינוי שבן גוריון הטיח בלבון, כ'זמרי', ומזכיר שבן גוריון גם קרא לבגין דתן ואבירם, בתחילה בגין תוהה האם הסבה לכינויו זה טמונה בכך שהוא (בגין) הלשין לשליט הנכרי נגד יהודי כמו שדתן ואבירם עשו, אך מציין כי ההפך הוא הנכון. לכן הוא נאלץ לתת הסבר בחקר הנפש לפיו גם זמרי וגם דתן ואבירם מתו מיתה משונה, ובן גוריון מייחל למותם של מתנגדיו. בהמשך מתייחס להשוואתו של בן גוריון לעוסקים בעסק הביש לדריפוס (הקצין הבכיר) וזולא (בן גוריון עצמו הנאבק למען האמת). את כמיהתו של בן גוריון לצדק ממחיש בגין גם בתפקודו בפרשת רצח אלרוזרוב ובפרשת עינויו של יהודה אמסטר.