באיגרת מדרום אפריקה לכבוד ראש השנה תשי"ח בגין מסכם את השנה שחלפה. בגין מדגיש את החשיבות ביציאה למלחמת סיני כהגנה עצמית מבצע כזה יעיל הרבה יותר מפעולות תגמול. בגין מדגיש שעדיף להתמודד עם חזית אחת ולא להקלע למלחמה כוללת. בגין מדגיש את החשיבות של הקשר עם צרפת שהתחזק בשנה האחרונה. כמו כן מתייחס בגין לנסיון של המפלגה השלטת להשתלט על לחמם ופרנסתם של העם על מנת להאריך את שלטונם לפני הבחירות בשנה הבאה. תאריך לא מדוייק
במאמר זה בגין מספר על קורותיו במסעו לקנדה וארצות הברית. בגין מציין את השינוי ביחס אליו, ואל תנועת החרות בקרב אנשי קנדה אשר החרימו אותו ואת תנועתו בפעמים קודמות, ושעכשיו קיים שם מעוז למחנה ז'בוטינסקי. בביקורו בארצות הברית הוזמן לכנס רבנים 'שמרניים' שחלקם התנגדו להזמנתו לנאום. בגין הבהיר להם כי תנועתו אינה פאשיסטית אלא רק מוצגת כך על ידי מתנגדיה ממפ"ם וממפא"י. בגין משליך את תהליך הקבלה של תנועת החרות בקהילות בחו"ל להתעצמות כוחה של תנועת החרות בארץ, כפי שגם היה ניתן לראות בבחירות הסטודנטים בירושלים (אם כי הוא מסתייג מהקבלתן לבחירות הכלליות באופן מדוייק)
העתון מדווח על עצרת זכרון לעולי הגרדום שנערכה ליד קברו של דב גרונר. בגין ספד להם וציין את גבורתם והקרבתם. בגין טען שבניגוד לארה"ב בה את עולה הגרדום היחיד על שחרורה כל נשיאיה ונציגיה מכירים ומוקירים, מי שמחזיק בשלטון בארץ לא מכיר בגבורתם, ולכן לא מקדיש כסף לאתר הנצחה מקום בו עמד כלא עכו (שבו גם ישבו אנשי הגנה), לא מעלים את עצמותיו של ז'בוטינסקי, ולא שלחו אף נציג רישמי מטעמם לכבד ולהשתתף באזכרה זו.
במאמר זה, תוקף מנחם בגין בחריפות את ממשלת מפא"י בראשות דוד בן-גוריון, וטוען כי בעוד המדינה נתונה ללחץ בינלאומי כבד לנסיגה משטחי סיני ועזה בעקבות מבצע סיני, ראש הממשלה עסוק בתככים פוליטיים ובהקמת חזית נגד תנועת החרות לקראת הבחירות לכנסת הרביעית. בגין דוחה את הכינוי "ריאקציה" שהוצמד לתנועתו, ומגדיר מחדש את המושג כשלטון ממושך ומושחת המאבד את אמינותו המדינית והמוסרית, תוך שהוא מדגיש כי הציבור מתחיל "לפקוח עיניים" ולהכיר בצדקת דרכה של האופוזיציה כחלופה שלטונית הכרחית
העיתון מפרסם ראיון של שליח הניו יורק טיימס עם בגין. בגין מסר כי יש התנגדות כללית של מנהיגי המפלגות לנסיגה מעזה. כמו כן דיבר על מעמדה של מפלגת חירות, שעקב מבצע סיני כבר לא נתפסת כקיצונית וצמאת מלחמה כמו שבן –גוריון הציג אותה, שכן הצעתה לצאת למלחמה התקבלה. בגין הודה לאנגליה וצרפת על עזרתם במלחמה נגד מצרים. בגין טוען שהמבצע היה מעשה של הגנה עצמית מוסרית, גם אם היה התקפתי.בגין מתיחס לכוחה המדיני של רוסיה, שעקב איומיה, התקבלו החלטות של ישראל, צרפת ובריטניה במלחמה. בגין הביע את תמיכתו בהסכם מדיני שיאפשר תנועת אוניות במפרץ אילת, תמורת השטחים שנכבשו במדבר סיני.
