נאומו של בגין בדרום אפריקה, בו הוא מפרט עיקרי משנתו המדינית. חלק הראשון מוקדש לנושאי דמוקרטיה, שלטון החוק וחוקה, חלק השני – לעיקרונות מדיניות הכלכלית, חלק השלישי דן בבעיות המבניות של המשק הישראלי ובדרך הדמוקרטית להגיע לשטון וחלק הרביעי – במדיניות החוץ.
במאמר זה מתייחס בגין למספר סוגיות .בהתייחסותו לטכס ההשבעה של הנשיא בן –צבי יוצא בגין נגד השמעת שיר האינטרנציונל בטכס משום שבן –צבי הוא נשיא העם כולו ולא פלג מסוים מהעם. בהתייחסותו של בגין למשפט ה"מחתרת" המנוהל בבית הדין הצבאי תוקף בגין בחריפות משפט זה וטוען כי הוא איננו דמוקרטי ומנוהל כמו משפטים במדינות טוטליטאריות ומשפט זה פוגע בתדמיתה של ישראל כמדינה דמוקרטית . עוד יוצא בגין נגד הכאת הנשים הדתיות ע"י המשטרה שהפגינו נגד שרות לאומי .בגין טוען כי מדיניותו של רה"מ כלפי שרות לאומי לבנות מטעמי דת נובעת מצרכים קואליציונים וכי הוא מנהל מדיניות זיג זג .בגין טוען שכל הדברים הללו מעידים על כך כי בישראל ישנם שליטים אשר לא יודעים איך מנהיגים מדינה
במאמר זה מנחם בגין מציב מראה נוקבת מול הנהגת מפא"י, תוך שהוא משתמש בחנוכת "בית הוועד הפועל" של ההסתדרות – "הארמון" המפואר ברחוב ארלוזורוב – כסמל לניתוק שלטוני אל מול דלות המעברות. בגין לועג לפער שבין שערי המטבע הרשמיים לערכם הריאלי בשוק החופשי של רחוב לילינבלום, ותוקף בחריפות את מה שהוא מכנה "הפיאודל-סוציאליזם" של בן-גוריון. דרך חשיפת ה"מסכות" של השלטון – החל מחוק החינוך הממלכתי ועד לשימוש בסעיף 111 המנדטורי למעצרים מנהליים ומשפטים צבאיים לאזרחים – בגין משרטט את קווי המתאר של המאבק על דמוקרטיה וצדק חברתי בימיה הראשונים של המדינה. זהו טקסט רטורי המוקיע את שיתוף הפעולה של "הציונים הכלליים" עם הממסד, וקורא לתיקון מוסרי עמוק בחברה הישראלית
במאמר זה מתיחס בגין לפרישת הצה"כ והפרוגרסיבים מהממשלה במחאה על אי ביטול הנפת דגל העובדים ושירת האינטרנציונל בבתי הספר של זרם העובדים הכללים .בגין טוען כי הדגל האדום שהוא כמובן מתנגד להנפתו מסמל שמד רוחני וככל דגל אדום דגל זה מיזג לתוכו עלילות דם יהודיות רבות (דגל נאצי וקומוניסטי שניהם אדומים) .בגין טוען כי אבוי לעולמם הרוחני של הילדים המניפים דגל זה :דגל השנאה ,סמל החרפה והשמדה . בגין קורא להורדת הדגל האדום ולקריעתו . בגין משבח את עמדת הצה"כ והפרוגרסיבים. בגין תוקף בחריפות את מפא"י וטוען כי מפא"י המתיימרת להיות המפלגה מחזיקת המדינה היא מפלגה אנטי ממלכתית המחזיקה במדינה כאשר אין להם כל מושג מהי מדינה ומה משמעותו של דגל ממלכתי ולכן יש להרחיקה מהשלטון.
במאמר זה מתייחס בגין ל"התישבות" . בגין יוצא נגד המונופול שלוקחים לעצמם אנשי תנועת הפועלים על ההתישבות במיוחד כשהם מכנים אותה כהתישבות עובדת .בגין תמה האם תיתכן התישבות שאיננה עובדת ?.בגין טוען כי כל התישבות היא התישבות עובדת ולכל התישבות יש להתייחס בכבוד . בגין טוען כי יש לשבור את ה"אתוס" סביב "התופעה המופלאה " שנקראת התיישבות עובדים מפא"ית או מפ"מית .בהתישבויות עובדים טוען בגין אין כבר את השיווין האוטופי .בקיבוצים גוברים הקנאה והריטון על האידאלים . הקיבוצים מעמידים פנים כאילו כל חבריהם הם פועלים אך למעשה הם מעודדים עבודה שכירה .עוד יוצא בגין נגד שלילת חופש האדם בקיבוצים (כאשר לדוגמא הוא מביא את גירוש אנשי סנה מקיבוצי מפ"ם) עוד יוצא בגין נגד יחס הקיבוצים לחברים שמשנים את דעתם הפוליטית ובעקבות כך נדונים לגירוש. כמו כן אותם חברים נדרשים לקרוא את עיתוני התנועה ולא עיתון אחר .בגין מספר כי הוא ביקר במספר כפרים שהוקמו ע"י "חרות" וכי שם באמת מתקיימת התישבות חופשית התושבים בחרו בעצמם משטר פנימי והם לא מגרשים אזרחים בעלי דעות אחרות וכי מותר לקרוא שם כל עיתון
