הישיבה החמש מאות וחמישים ותשע של הכנסת השניה-חוק התקציב לשנת 1955/56

בגין טען כי המדינה נמצאת במשבר וכי אסור בדיון זה על תקציב לדבר על עניינים כספיים בלבד. בגין דיבר במיוחד על הסכנה נוכח הידוק המצור במפרץ אילת ובתעלת סואץ. בגין טען כי הצעות "חרות" לפיתרון המצב אינן הכרזת מלחמה חזיתית או כלל חזיתית שאיננה רצויה כלל מסיבה אסטרטגית אלא צורך במבצעים מקומיים שימנעו את שפיכות הדמים. בגין טען כי פרשת "בת –גלים" יצרה תקדים מסוכן שכן מצרים ראתה שישראל לא מגיבה לפעולותיה. בגין טוען כי לממשלה היו כישלונות גם בפרשה של תפיסת החיילים ע"י הסורים, קודם כל בכך שישראל טענה כי הישראלים נתפסו על אדמת סוריה ולא על אדמת ישראל וגם בתפיסת המטוס הסורי ובשיחרורו זמן קצר לאחר מכן ללא דרישה של שחרור הכלואים הישראלים. בגין הצר גם על אי מעשיה של הממשלה לנוכח תלית היהודים במצרים . בגין בנאומו תקף גם את ההסכם הטורקי –עיראקי וטען כי מדינה ידידותית כטורקיה הפכה לאויב .בגין דרש לבדוק האם ארה"ב ואנגליה עומדות מאחורי המהלך . בגין קרא לממשלת ישראל להתפטר וזאת נוכח כישלונה להתמודד עם המצב הביטחוני החמור אליו נקלעה ישראל . הנאום המלא מובא גם בחרות 1/3/1955

בידי מי גורלם

במאמר זה מתייחס בגין לפרישתו של לבון מתפקידו כשר ביטחון ולהתמנותו של בן –גורייון במקומו .בגין מברך על התפטרות לבון שלקח אחריות למצב הביטחוני הקשה . בגין טוען כי לבון טעה במדיניותו שהאמינה מוסריותה של התגובה וביעילותה וביכולתה להביא להפסקת שפיכות הדמים. בגין טוען כי ישנה דרך אחת שבה מאמינה תנועת ה"חרות" וזו דרך שיחרור הארץ ,דרך שתפסיק את שפיכות הדמים ותחסוך דם יהודי ודם ערבי. בגין יצא גם נגד הפירסום המהיר על מינוי בן –גוריון מבלי שרה"מ שרת יתייעץ בעניין עם חברי הממשלה .בגין יוצא גם נגד "קול ישראל" אשר שידר בהתלהבות את ההודעה על שובו של בן –גוריון .בגין מזכיר כי רשות השידור היא תחנה ממלכתית ולא מפלגתית.בגין יוצא גם נגד הדברים שנאמרו עם שובו של בן –גוריון כי אחרי התפטרות לבון אין מי שיהיה שר ביטחון זולת בן –גוריון .בגין מתריע גם על העימותים הצפויים בין בן-גוריון לרה"מ שרת שכן לפי הערכת בגין בן-גוריון לא יוכל לשרת תחת שרת.בגין הביע את חרדתו לביטחון המדינה שנשלטת עתה ע"י איש הבהלה והקפריזה.

על נושאים שונים

בהביטו על המאה העשרים טוען בגין כי המאה הזו ומתאפיינת כמאה שהדגישה יותר מכל את חשיבות התעמולה כדי להשיג פופולאריות אם לאיש יחיד או אם לקבוצה . בגין טוען כי הוא איננו חושש מפני אי פופולאריות אך גם אינו מתפאר בה כדי לרכוש פופלאריות . עוד במאמר זה מתייחס בגין אל דברי שר הביטחון לבון כי אין סיכוי להגיע בתנאים הנוכחים לשלום עם ארצות ערב וכי יש להשלים עם אפשרות של אי שלום (על כל משמעויותיו) בגין טוען כי דברים אלו הם דברי תבוסתנות וכי כמובן שבתנאים הנוכחים בלתי אפשרי להביא לשלום עם אויבינו וכי מי שלא מביא שום הצעה לשינוי אסטרטגי משלים למעשה עם מלחמת דמים בכל החזיתות.בגין טוען כי לכן ישנו צורך במבצעי הגשמה בשעות כושר לשם חיסול בסיסי תוקפנות של האויב. בגין טוען כי דברי לבון כי המצב יהיה קשה יותר הם דברי תבוסתנות המשפיעים לרעה על מפקדי הצבא .בגין טוען כי בשנת 1955 יהיה צורך בשינוי במדיניות.

חולשה מול התקפה

במאמר חריף זה מנתח מנחם בגין את מה שהוא מכנה "מדיניות הכסל" של ממשלת משה שרת, תוך התמקדות בפרסום "תוכנית שלושת הסעיפים" (ויתורים בנמל חיפה, בנגב ותשלום פיצויים) בשידורי הרדיו בערבית בטרם הובאה לידיעת הכנסת והציבור העברי. בגין תוקף את הממשלה על כך שהיא מנהלת דיפלומטיה חשאית כלפי פנים וגלויה כלפי האויב, טוען כי הצהרת הוויתורים המוקדמת מתפרשת כחולשה המזמינה לחץ בינלאומי נוסף, ומזהיר מפני כרסום בריבונות המדינה דרך הגדלת סמכויות משקיפי האו"ם והחזרה למדיניות ה"הבלגה" מול מעשי הרצח בדרכים. המאמר מציג עמדה אופוזיציונית לוחמנית הרואה בקו המדיני המתון של "הקריה" כניעה מסוכנת לתכתיבי המעצמות והפקרות ביטחונית המערערת את כבודו וביטחונו של העם היהודי בארצו

ריצתו של קלליפידס

במאמר זה יוצא בגין נגד מדיניות הביטחון של המדינה ונגד שר הביטחון לבון .בגין יוצא נגד ההזנחה בחזית י"ם ב30/6/54 נוכח התקפת הליגיון.בגין יוצא נגד התגובה המאוחרת של ישראל להתקפה זו כשעתיים לאחר שהחלה למרות שגורמי מודיעין ידעו על ההתקפה הצפויה .בגין טוען כי בהתקפה זו היתה שעת כושר למבצע הגשמה לשיחרור העיר העתיקה .בגין יוצא נגד מדיניות הממשלה שמפחדת מתגובת העולם.בגין משווה את מנהיגי ישראל לקלליפידס היוני שהיה מצחיק את הקהל ע"י תנועותיו שבהן נראה כרץ אך לא היה רץ באמת.כך גם מנהיגי ישראל העושים עצמם רצים למען מטרת חיסול התוקפנות הערבית אך למעשה הם עומדים במקומם.