בגין יוצא להגנתו של שר החקלאות שרון, שעניין חוותו הועלה לדיון בועדת אשר וקנת. בגין טוען שאת הטענות נגד שרון, יש להשמיע באופן ראוי, וכן שאת ועדת אשר (שדנה בניגוד אינטרסים) הממשלה מינתה, ולא אף אחת לפניה.
בנאום זה, ראש הממשלה מנחם בגין מתייחס למצב הבינלאומי המתוח על רקע שני אירועים מרכזיים: המהפכה האסלאמית באיראן, שהובילה למשבר בני הערובה האמריקנים בטהראן, והפלישה הסובייטית לאפגניסטאן. בגין מביע הזדהות עם העם האמריקני, מדגיש את הסכנות הנשקפות מארגון אש"ף, ומגנה את התוקפנות הסובייטית. הוא קושר את האירועים הללו למצב במזרח התיכון, תוך דגש על האיום שמציבים גורמים כמו אש"ף והשפעת ברית המועצות באזור. בנוסף, בגין מדווח על התקדמות ביחסי השלום עם מצרים, תוך פירוט ההסכמות עם הנשיא סאדאת בנוגע לנורמליזציה דיפלומטית ומעברי גבול, ומציג את האתגרים במשא ומתן על האוטונומיה ביהודה, שומרון ועזה. הנאום משקף את עמדת ישראל כמדינה הניצבת מול אתגרים בינלאומיים ואזוריים, תוך מחויבות להסכם השלום עם מצרים ולשמירה על האינטרסים הלאומיים
בגין מגיב להצעת אי האמון בממשלה שהוגשה בשל דחייה בפינוי אלון מורה. בגין טוען שבית המשפט פסק לפנות שטחים מסוימים עד סוף נובמבר, והם פונו, לגבי שאר השטחים, הפינוי יתבצע כשתסתיים בנית הישוב בהר-כביר, שהתעכבה ואז יועברו אליו כל המתנחלים מאלון מורה.
בגין מודיע על חילופי תפקידים בממשלתו. בגין טוען שאין מקום לדיונים גדולים על הסכם השלום עם מצרים כי הוא כבר נחתם, ועכשיו הוא בשלבי ביצוע. בגין טוען שהאידיאולוגיה הפלשתינאים, כפי שמכנים אותה, שמופיעה בצ'רטר הפלשתיני, מטרתו היא לא אידיאולוגיה אלא משהו שחייבים להלחם בו. בגין משווה את האמנה ל'מיין קאמפף". בעניין מצוקת הדיור בגין מציין הממשלה עשתה ותמשיך לעשות למען שיפור המצב. בגין מסביר שהמצב הכלכלי הבעייתי הוא שילוב של קשיים קודמים וכתוצאה מהשינויים הבינלאומיים, אך כבר היו זמנים קשים יותר, גם את אלה נעבור.
בגין מדווח על התפטרות דיין מהממשלה ומאחל לו בהצלחה.
