הצעת אי האמון הוגשה בעקבות החלטת הממשלה להמשיך ולהשלים את כל הנסיגה מחצי האי סיני. בגין טען כי נטישת אל –עריש ,אבו –עגיילה וקוסיימה מסוכנת לבטחונה של ישראל שכן בסיסים אלה שימשו לאויב המצרי בהתקפתו על ישראל והצבא המצרי ישוב ויחדש את התקפות הדמים שלו. בגין טען עוד כי מעשיה של הממשלה נובעים מלחץ ואיומים בינ"ל וכי הממשלה נכנעה לכל אלה. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת ב-15/01/1957
הצעת אי האמון הוגשה בעקבות החלטת הממשלה להמשיך ולהשלים את כל הנסיגה מחצי האי סיני. בגין טען כי נטישת אל –עריש ,אבו –עגיילה וקוסיימה מסוכנת לבטחונה של ישראל שכן בסיסים אלה שימשו לאויב המצרי בהתקפתו על ישראל והצבא המצרי ישוב ויחדש את התקפות הדמים שלו. בגין טען עוד כי מעשיה של הממשלה נובעים מלחץ ואיומים בינ"ל וכי הממשלה נכנעה לכל אלה. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות שפורסם ב-16/01/1957
נאומו המלא של מנחם בגין במושב המועצה הארצית של תנועת החרות. בגין קורא לא לסגת מקו אל-עריש, אבו-עגיילה וקוסיימה. בגין קורא לעמוד בלחץ ולא למסור גם את שארם-א-שייך ולא את רצועת עזה. בגין מדבר על התנאים והסיבות שהביאו למבצע סיני. בגין טוען כי מדיניות "חרות" במשך השנים היוותה יסוד עקרוני למבצע סיני. בגין מביע את צערו על כך שבעקבות הפעולה הצבאית המוצלחת באה מדיניות כושלת שהסכימה להחזרת השטחים. בגין מביע חשש שבעקבות נסיגת צה"ל יום יבוא ואנשי ה"פדאיון" יפתחו שוב בהתקפות. עוד מוסר בגין בנאומו על הצעת בית"ר להקים נקודות התיישבות בעזה. בהתייחסו לערבים שמצאו את מותם בכפר קאסם מביע בגין את צערו על כך והביע את בטחונו כי בית המשפט יקבע את אשר קרה שם. בגין יוצא נגד כל אלה המתקוממים על הרצח ההמוני בכפר-קאסם בזמן שהם שתקו על פרשת הרצח ב"אלטלנה".
העיתון מדווח על ראיון שנתן בגין לעיתון "יונייטד פרס ". בגין קרא שלא לסגת מרצועת עזה .כמו כן בגין הביע את צערו על כך שהמצרים יחזרו לסיני למרות שהיא ניתנה לאו"ם להשגחה . עוד בגין הביע את חששו מהתחמשות נוספת של המצרים ובמיוחד התריע על כך שחיל האויר המצרי יוכל לשקם את עצמו.
במאמר זה, תוקף מנחם בגין בחריפות את ממשלת מפא"י בראשות דוד בן-גוריון, וטוען כי בעוד המדינה נתונה ללחץ בינלאומי כבד לנסיגה משטחי סיני ועזה בעקבות מבצע סיני, ראש הממשלה עסוק בתככים פוליטיים ובהקמת חזית נגד תנועת החרות לקראת הבחירות לכנסת הרביעית. בגין דוחה את הכינוי "ריאקציה" שהוצמד לתנועתו, ומגדיר מחדש את המושג כשלטון ממושך ומושחת המאבד את אמינותו המדינית והמוסרית, תוך שהוא מדגיש כי הציבור מתחיל "לפקוח עיניים" ולהכיר בצדקת דרכה של האופוזיציה כחלופה שלטונית הכרחית
