העתון מדווח על דברי בגין בטקס אזכרה לעולי הגרדום בבית העלמין בצפת. בגין הדגיש את ההקרבה הגדולה שלהם, ואת הגבורה הגדולה שלהם גם בעומדם במשפט ובצל המוות. בגין מזכיר גם את אלי כהן שהועלה לגרדום בסוריה שנה קודם לכן, ומוסיף שאולי הוא ידע מה שעבר עליהם. בגין מבטיח שכשם שעלו לקברם כבר 18 שנה, כך ימשיכו לעלות לקברם מדי שנה ושנה. וללמד זאת לדורות הבאים.
העתון מדווח על דבריו לבגין בעצרת אזכרה למפקד האצ"ל דוד רזיאל. בגין נשא דברי הספד וסיים בתקווה שיום אחד תתיצב יחידה צהלית שתודה למפקד, החייל, הלוחם החלוץ והמגשים.
במאמר זה, בגין מספיד את איבאן גרינברג שהיה עורכו של הג'ואיש קרוניקל, הבריטי, בשנות הארבעים. עיתון זה, שנערך קודם לכן גם ע"י אביו של גרינברג, היה ידוע ומוערך מאוד בתחילת המאה העשרים. בגין משווה את איבאן גרינברג לגיבור המחזה 'אויב העם' של איבסן, בו הגיבור רצה להציל את העיירה אך זכה לגינוי ולנידוי. גרינברג סירב לגנות את מעשי המורדים למען שחרור ארץ ישראל, ומתוך שלא אושר לו, על ידי בעלי העתון, להתבטא בנושא התפטר מן המערכת. בגין משבח את גרינברג על מעשיו, ואף מספר על פגישה עמו.
במאמר בגין מספר על מונחים שהיו נהוגים בימי המנדט אחד מהם הוא ה'satisfactory' שהיה כססמת ארגעה, שהכל בארץ בסדר. כבר אז התריע ז'בוטינסקי שהמציאות רחוקה מכך. בגין מסביר שכאשר גורמים ישראלים טוענים שאספקת נשק מצד ארצות הברית וצרפת ללמדינות השכנות היא בעצם לטובת ישראל, כי היא גורמת לאיזון כוחות, ומצב לא נורא כל כך מדובר באותה אשלית satisfactory.
במאמר זה מתייחס בגין לתוצאות הבחירות לכנסת השישית בהם קיבלה גח"ל 26 מנדטים. בגין טוען כי המערך ניצח משום שלו עמד מנגנון אדיר (אותו מנגנון של ניצול ותלות שעמד למפא"י ב-1959 ושבועון "אחדות העבודה" למרחב יצא נגדה). בגין יוצא גם נגד עיתון מעריב שלאורך כל הדרך תמך במערך. בגין טוען עוד כי אין זה נכון שגח"ל נכשלה שכן היא קיבלה 260,000 קולות של אזרחים שמהווים 22% מאוכלוסית ישראל ו25% מאוכלוסית היהודים. בגין טען אומנם כי התוצאות הם פחות ממה שציפו אך התוצאות מהוות אמון מול שלטון מפא"י הממושך בגין יצא גם נגד ההשמצות האישיות עליו ויצא נגד השמועות שהפיצה המערך כי בהיוודע התוצאות נתקף בגין בהיסטריה, בגין טוען כי אין זה נכון וכי התמונות שהופצו מטעות. עוד יצא בגין נגד ספיר על סגנונו ודבריו הנמוכים כלפי יריביו.
