Subjects: לח"י

במאמר זה יוצא בגין נגד גזר הדין החמור במשפט "צריפין" לנאשמי המחתרת, מתייחס להאשמות ולאיומים המרומזים כלפיו כ-"מסית" ומסביר למה הדרך היחידה המובילה לשטון היא דרך "פתק הבוחר".

המאמר שלפנינו עוסק בוויכוח היסטורי מכונן שהשפיע על המאבק הציוני להקמת מדינה יהודית ריבונית. במרכז המאמר עומדת השאלה הטעונה: האם השימוש בכוח היה הכרחי, מותר או אפשרי כדי לממש את זכותו של העם היהודי למולדת חופשית? בגין מציג שני מחנות מנוגדים בקרב הציבור היהודי: אלו שדחו את השימוש בכוח, ותמכו בדיפלומטיה, עליונות מוסרית או רכישת קרקעות בדרכי שלום, ואלו, כמוהו, שראו בהתנגדות מזוינת אמצעי הכרחי לשחרור לאומי. המאמר, שנכתב חמש שנים לאחר קום המדינה, משקף את תוצאות הוויכוח האידיאולוגי הזה, מבקר את מדיניות ההנהגה הישראלית לאחר העצמאות, ומדגיש את המתח המתמשך בין המושגים "זכות" ו"כוח" בעיצוב גורלה של האומה

בגין מציע תיקון לחוק שיכלול במסגרת אותו החוק גם לוחמים של אצ"ל ולח"י. בגין מדגיש שאינו מבקש חסד או חנינה ולא מנסה לפתוח בוויכוח פוליטי, אלא דורש שוויון זכוית צודק לכל לוחמי ישראל.

העיתון מדווח על אסיפת עם בקולנוע אסתר בתל אביב שבה דיבר בגין בין היתר על פרשת אי מתן תגמולים כספיים לנכי וחללי האצ"ל והלח"י לעומת נכי וחללי ההגנה ועל החוק להחזרת חיילים משוחררים. בגין אמר כי הוא לא ירשה להפלות בין דם לדם. עוד טען בגין כי מדיניות הממשלה מדרדרת את העם לתהום, מחסור, עוני, אינפלציה, לא קטיף לא קציר, לא בניין ולא דיור. בגין טען כי יש לעודד השקעות הון פרטיות ולבטל את משטר המונופולין לשם יציאה מהמצב הכלכלי הקשה. בהתייחסו למדיניות החוץ של הממשלה יצא בגין נגד הסכמת הפסקת האש עם עבדאללה וטען כי הוחמצה שעת כושר לכבוש את כל הארץ. בגין קרא להחלפת הממשלה.

מאמר של בגין בנושא היחס של גורמים ראשמיים במדינה מגלים כלפי חברי אצ"ל, הקורא לאחדות בפני הסכנות במקום שנאת אחים