בכרוז זה מספר בגין על גבורתם של מאיר פיינשטיין ומשה ברזני,לוחמי המחתרות.אשר תכננו לפגוע בבריטים גם כאשר הם בבית הכלא ונדונים למיתה.תוכנית זאת לא יצאה לפועל בשל הרצון לא לפגוע ברב אשר תכנן לבוא לתלייתם והחליטו לפוצץ עצמם בתאם. כרוז זה פורסם בסביבות חודש אפריל 1947.
בגין מספר על מבצעים נוספים של האצ"ל כנגד הבריטים שקרו אחרי המבצע ב-3.3.1947.בגין אומר שלמרות שהוטל מצב צבאי מטעם הבריטים כוח המחתרת לא נחלש ומצב אף הגדיל את התנגדותם ואיבתם למושל הבריטי.
לאחר פיצוץ מטען ברחבת הסוכנות היהודית, בגין מאשים את הבריטים בהנחת המטען ובפיצוצו. הוא מגנה את ההפצצה הבריטית בלשכת המודיעין של הסוכנות היהודית בירושלים ומספר שבשעות העוצר החיילים הבריטים גונבים מהיהודים.תאריך פרסום מדויק של כרוז זה אינו ידוע.
בכרוז זה טוען בגין שהאיום החדש במלחמת אחים לא ירתיע את האצ"ל בלהמשיך את מלחמתו נגד הבריטים, אשר בעבר גם ה"הגנה" הייתה שותפה למאבקם.בעקבות לחץ מוסדות היישוב היהודי החליטה ההגנה לפרוש מאחדות זו,אף על פי שהתקבלה תוכנית חלוקה חדשה המאיימת על השאיפה לעצמאות העם העברי בארצו וסותר את חזון א"י השלמה
בכרוז זה מתאר בגין בהרחבה את פרטיה של פרשת דב גרונר ותוצאותיה.
