לקח מצרפת

במאמר זה בגין מבקר את רצון מפא"י שהושמע בדיון על חוק המשמעת הקואליציונית, לשנות את שיטת הבחירות לבחירות איזוריות. הוא טוען כי כוונתה האמיתית, הנסתרת כביכול של מפא"י, היא להשיג רוב מוחלט בכנסת – בעוד שהיא מסווה זאת בסיפור כיסוי כי: "הנהגת שיטת בחירות איזוריות בישראל תביא להקמת משטר דו מפלגתי בה, כדוגמת אנגליה או אמריקה". בגין מראה מצרפת שקיימה שיטת בחירות אזוריות ובה בסופו של דבר לא הוקם משטר של שתי מפלגות, ולכן הנהגת שיטת בחירות אזוריות בישראל לא תביא כטענת מפא"י למשטר דו מפלגתי. לסיכום, שיטת בחירות איזורית מסוגלת למנוע את הקמתן של מפלגות נוספות. אך אם האומה מחולקת למפלגות רבות – אין שיטת בחירות זו מביאה להקמת משטר דו מפלגתי. שזהו, בעצם הלקח שניתן ללמוד מצרפת. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.

שרים יושבים ותלויים

מאמר מפורט נגד הצעת חוק יסוד לממשלה שמפא"י מנסה להעביר על התפטרות שרים מהממשלה במקרה ושר או כבר כנסת מצביעים נגד או נמנעים בניגוד לעמדת הקואליציה במליאת הכנסת או בועדות, וחוסר הבנה של ההצעה ע"י הסיעות התומכות במפא"י, מפ"ם ואחדות העבודה.

מ.בגין בויכוח בכנסת: "חוק האחריות המשותפת" יביא להורדה קרנה של הכנסת

העיתון מדווח על דברי בגין בכנסת ב-28/12 על חוק האחריות המשותפת (הקובע כי הצבעת חבר ממשלה או חברי סיעה בכנסת שמשתתפים בממשלה או המנעות נגד הצעת ממשלה דינה כהתפטרות חבר הסיעה המצביעה מהממשלה). בגין יצא נגד הצעה זו וטען כי היא פוגעת בתיפקוד הכנסת וכי זהו אבסורד שחבר סיעה יכול לפטר שר או את אלה הנמנעים על סיעתו. בגין טען עוד כי הצעה זו תגרום לכך כי הממשלה היא זו המפקחת על הכנסת.

הישיבה השש-עשרה של הכנסת הרביעית, יום שני, כ"ז כסלו תש"ך 28 דצמבר 1959 – חוק המעבר (תיקון) תש"ך – 1959

בגין דן בהצעת החוק על פיו שר שמי מסיעתו מצביע נגד חוק שהוצע שנתמך על ידי הממשלה יחשב שהתפטר, אף על פי שלא הגיש את התפטרותו. בגין טוען כי בחוק זה יש בעיה הן מהבחינה המשפטית והן מבחינה פרלמנטרית, שכן חבר כנסת מטעם סיעה מסוימת שרוצה לגרום לפיטורי שר מסיעתו, יכול בקלות לגרום לכך, ולפטר את השר בעצמו, על ידי מעשיו.

הישיבה השש מאות ועשרים ושמונה של הכנסת השלישית-הצעות סיעות מק"י, המפלגה הדתית לאומית, תנועת החרות והציונים הכלליים להביע אי אמון לממשלה.

בעקבות הודעה שגויה בתקשורת בדבר גיוס המוני של צה"ל, ומינוי ועדת חקירה שתבדוק את הנושא, בגין מטיל את האחריות על שר הבטחון (בן גוריון) ויוצא כנגד המצב שחברי הוועדה כפופים למעשה לאותו שר הממונה.