בכנס הראשון של פעילי סיעת תכלת לבן – הערות לסיום הדיון

נאומו המלא של בגין בכנס של סיעת "תכלת לבן", סיעתה של תנועת החרות בהסתדרות העובדים הכללית. בנאום מתייחס בגין באריכות לאידאולוגיה הסוציאליסטית ולזו הקומוניסטית ומנגיד לה את השקפת העולם הכלכלית הליברלית של סיעת חרות. כמו כן, מתייחס בגין בהרחבה למתיחות הפוליטית סביב הצטרפותה של חרות להסתדרות העובדים הכללית ורצונה להתמודד בבחירות להסתדרות ולמנוע רוב מוחלט למפא"י בהסתדרות. בגין מביע התנגדות נחרצת לקריאות לבטל את ההסתדרות העובדים הלאומית, כתנאי להשתתפותה של סיעת תכלת לבן בבחירות להסתדרות העובדים הכללית

דור המדבר או דור מבוגר

במאמר זה בגין בוחן את מצבנו כעם – האם יש לעם חירות, מולדת, ויכולת לקיים מדינה. בגין טוען כי את החירות הלאומית שלנו כבשנו והשגנו בכוחות עצמנו, אך עדיין יש מקום לשיפור בענין החירות הפרטית של האדם, שלא תוכל להתקיים כל עוד אין הפרדה בין מפלגה לפרנסה. לענין מולדת, בגין טוען כי בעם שלנו המולדת אמורה להיות לא איפה שנח לי, אלא איפה שהמולדת שם נח לי, בגין מביע צער על אחוזי היורדים מהארץ. לענין קיום המדינה, נראה שאנו מוכיחים את יכולתנו בהשוואה לעמים אחרים תאריך מדוייק לא ידוע, כנראה בשנת 1964 (18 למדינת ישראל)

היריות שזעזעו את העולם

במאמר זה דן בגין ברצח קנדי. בגין משבח את אישיותו של נשיא ארה"ב המנוח ואת סגנון נאומיו, ומשווה אותו לז'בוטינסקי וללניקולן. בגין מציין את הדעות השונות בארה"ב אודות סיבת הרצח. הוא מביע את דעתו כי הוא אינו בטוח שאכן אוסוולד היה הרוצח של קנדי. לטענתו הרצח הינו מעשה של מטורף יחיד ושווה בעיניו לאירוע בו השליך דואק רימון לעבר מליאת הכנסת בסוף שנות ה- 50. כמו-כן דן בגין גם בכשל שהוביל לרציחתו של קנדי.

בעל השררה נושא החן

במאמר זה דן בגין בהבדלים בין בן-גוריון לאשכול בתפקידם כראשי ממשלה. בגין טוען, כי את ההבדלים ניתן למצוא בין השאר בגיליונות "דבר", שבזמנו של בן-גוריון קראו להמשך הממשל הצבאי ואילו עתה קוראים לביטולו, כמו שנוהג עיתון המשרת ראש ממשלה. עוד טוען בגין, כי כאשר בוחנים את סגנונו של רה"מ אשכול על רקע סגנונו של בן-גוריון רואים, כי אשכול הוא ראש ממשלה מנומס והגון ואילו בן-גוריון היה ראש ממשלה חצוף, בוטה, גס ומלא שנאה כלפי יריביו. בגין מציין גם את העיתונות הנוהגת להחניף לאשכול. יחד עם זאת מציין בגין, שלמרות שאופיו של רה"מ אשכול טוב יותר מאופיו של בן-גוריון, אשכול הוא נואם כושל בכנסת, בעל סגנון נאומים לא ברור ועליו להסדירו.