״לפני למעלה מארבע שנים, הועלה אצלנו הרעיון לעשות מפעל מיוחד בקרב העם היהודי, בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל, לחיסול צפיפות הדיור והמצוקה. ברבות הימים נקרא המפעל בחו׳׳ל ׳פרוג׳קט ריניו׳ ואילו אצלנו: ׳שיקום השכונות׳. מלכתחילה, המתרימים לקרנות הקיימות התנגדו לכך בתוקף, ביוצאם מתוך הנחה של כל הנהלה המטפלת בהתרמות כספים, שהמפעל הזה יתחרה בהתרמות כספים למוסדות אחרים. הם … Continued
אנחנו דוגלים בליברליזם. לא ב–laissez-faire ,laissez passer, לא הפקרת האדם, אלא דאגה לאדם, מתוך שמירה על חופש יוזמתו הבונה.
בגין מציג את ממשלתו השנייה לכנסת, לאחר הניצחון בבחירות לכנסת העשירית. בגין מדגיש שהליכוד מרכיב את הממשלה בזכות העובדה שקיבל יותר קולות מהמערך. בגין מדגיש כי תקיפת הכור בעיראק ופעולות של חיל האוויר בלבנון הן פעולות של הגנה עצמית לגיטימית. בגין משבח את הברית האסטרטגית בין ישראל לארצות הברית, מביע תקווה לשיפור היחסים בין ישראל לצרפת בעקבות ניצחונו של פרנסואה מיטראן בבחירות. בגין טוען שישראל אינה מעוניינת בסכסוך מול ברית המועצות, אך חידוש היחסים תלוי בהחלטה של ממשלת ברית המועצות ובמצבם של יהודי ברית המועצות ושל אסירי ציון. בגין מדגיש שממשלתו דוגלת בליברליזם אך לא בהפקרת אדם. בגין מוחה נגד שימוש בביטוי "שתי תרבויות" בתעמולת המערך. בנאום המסכם בגין חוזר על הטענה שהליכוד היא המפלגה הגדולה בזכות העובדה שהיא קיבלה את מירב הקולות. בגין מכחיש שהתקיים משא ומתן מול אש"ף על הפסקת אש בצפון. בגין מזכיר שהמדינה קמה לא רק בזכות הקיבוצים, אלא גם בזכות יוזמה חופשית. בגין מודיע על הסכמתו של דוד לוי למלא תפקיד שר בממשלתו.
הנאום בו בגין מבקש מהכנסת לאשר הסכם-שלום עם מצרים במלואו. בגין מתאר את המכשולים בסבב האחרון של מו"מ ודרכים בהן הצליח הצד הישראלי להתגבר עליהם ללא ויתור על אינטרסים של המדינה. בגין מדגיש שלושת העקרונות של עמדה בסיסית עבורו – אין חזרה לקווי ה-67, ירושלים מאוחדת ואי-הקמתה של מדינה פלסטינית ביהודה, שומרון ועזה. בגין מדגיש את ההבדל בין אוטונומיה לבין ישות מדינית. בגין מנמק התנגדותה של ישראל ללוח-זמנים מפורט להקמת האוטונומיה. בגין מתייחס לפטרון בעיית הנפט. בגין מדגיש את תמיכתו בהתנכלות בארץ ישראל. בגין מסביר ומדגיש את חשיבותו של ההסכם עם מצרים כפריצת מעגל איבה בגבולות ישראל. בגין מבקש מהכנסת לאשר את ההסכם
בגין בתשובתו מדגיש שלא יסכים לשום "מתנה" חד צדדית מצד ישראל, ולא ידרוש אחת ממצרים, אלא ישבו על הסכמי שלום הדדיים, ואם לא יתאפשר חוזה כזה, יסכים ל'יחסי שלום' בדומה לגרמניה לאחר מלחמת העולם. בגין מתייחס להשמצות מצד האופוזיציה כאילו הוא אדם חולה, וטוען שבשבתו באופוזיציה לא דיבר על מצבם הרפואי של אנשי הממשלה, גם כאשר היו מבוגרים מאוד, וחולים באמת, וכי השמצות אלה זכו לגינוי גם מצד הליגה נגד השמצה בארצות הברית. בגין מבהיר שכמו שלא אישר לפרס להיפגש עם המלך חוסיין בירדן, לא יאפשר שום פגישה שכזו לאיש שיציע לו, או למנהיג מדינה ערבית אחרת הצעות מן האינטרנאציונאל הסוציאליסטי. בגין מסיים את נאומו בשיר של ז'בוטינסקי לכבוד יום השנה למותו של הרצל.
