במדיניות ובבנין
בין שני השדות הללו – שדה-הקרב ושדה-הזריעה – עובר קו מאחד. אין אנו יכולים לשכוח, כי אדמת המולדת, מצפה עדיין לחורש העברי, כפי שציפתה במשך דורות לחייל, המשחרר העברי. אנחנו, בני המשפחה הלוחמת שידענו והננו יודעים להיות חיילים משחררים, נדע גם להיות חיילים חורשים, כובשים בזיעה את אשר נכבש בדם.