הפיכת היוצרות

העיתון מדווח על דברי בגין שתקף בדיון בכנסת ב-4 ביוני 1962 את ראש הממשלה דוד בן-גוריון וטען כי אין לדעת מתי ראש הממשלה דובר אמת: כאשר הוא טוען שאי כיבושה של ירושלים העתיקה, חברון והמשולש הוא בכיה לדורות או כאשר הוא טוען כי אם כן היינו כובשים אזורים אלה זו היתה בכיה לכל הדורות, משום שבמקום מדינה יהודית היתה קמה מדינה ערבית. עוד טען בגין כי סיעתו מציעה להוסיף סעיף מיוחד לחוק המעבר האוסר איזכור דעות או הודעות או הצעות מישיבות ממשלה. בגין מציין כי כל איזכור שכזה מישיבות הממשלה פוגע בעקרון האחריות המשותפת. הנאום המלא התפרסם בגליון ה -7 ביוני 1962 של עיתון חרות.

הישיבה המאה ושלושים ושבע של הכנסת החמישית יום שני, ב' סיון תשכ"ב 4 יוני 1962 חוק המעבר תיקון מס' 6 תשכ"ב 1962 קריאה שניה וקריאה שלישית

בגין מציע שני תיקונים לחוק המעבר. הראשון, איסור איזכור הודעות מישיבות הממשלה בכנסת, והשני, הבהרה שהחוק חל על כל השרים כולל ראש הממשלה, שעד עתה לא הוזכר מפורש.

דמם לא ניקיתי

במאמר זה דן בגין בפסק הדין הסופי במשפט אייכמן המורה להוציאו להורג. בגין יוצא נגד האנשים (ובתוכם יהודים) המבקשים חנינה לאייכמן. בגין טוען כי בקשת חנינה עבור אייכמן איננה מעשה אנושי. בגין טען כי אומנם הוצאתו להורג לא תנקום את דמם של הנרצחים בשואה אך אי הוצאתו להורג תחלל את זכרם. בגין טען עוד כי למרות חוק החנינה הוא חושב שלנשיא המדינה אין כל סמכות מוסרית לחון את אייכמן. בגין טען עוד כי כל אותם היהודים שקוראים לא להוציא להורג מייצגים את הפחדנות היהודית. בגין הוסיף עוד כי יש חשיבות רבה בביצוע העונש כהרתעה עתידית.

חוק שהורתו בקפריזה ולידתו היא קנוניה

כתבה קצרה על הצעת חוק של ראש הממשלה לפיה, הצבעה של סיעה נגד הממשלה תאפשר לראש הממשלה להחליט אם הוא מפטר את שרי המפלגה או חלקם; ועל התגובה החריפה של סיעת חרות להצעה זו, ובה גם דבריו של מנחם בגין נגד החוק.