בגין מכריז על כוונת סיעתו להתנגד בהצבעה ומנמק את הכוונה הזאת בכך, שמפא"י הוכיחה חוסר אמינות שלה. בגין מציין, שהתעסקות של הממשלה ב-"פרשות" ובשערוריות פוגע בתיפקודה גם במדיניות החוץ וגם במדיניות הפנים.
במאמר זה דן בגין בגילויים האחרונים בפרשת התעללות אנשי הש"י באנשי האצ"ל בגין טוען כי ההסתה נגד תלמידיו של ז'בוטינסקי החלה עוד בימי רצח ארלוזורוב וכי בארי שהיה ראש הש"י גדל באוירה של הסתה זו.בגין מספר על יהודה אמסטר אשר נחקר בעינויים ע"י אנשי הש"י וכך נהגואנשי הש"י גם באנשי אצ"ל אחרים.בגין מזכיר גם את פרשת רציחתו של ידידיה סגל אשר נרצח ע"י ההגנה. בגין קורא להקמת ועדת חקירה אשר תחקור ענין זה.בגין יוצא נגד דברי רה"מ אשכול אשר טען כי אין כל צורך בהקמת ועדת חקירה על רציחתו של ידידיה סגל.
בגין מתייחס לעימות בין בן גוריון לאשכול סביב פרשת לבון ודרישתו של בן גוריון לבטל את מסקנות ועדת השבעה אשר זיכו את לבון ולחדש את החקירה בנושא; בגין מנתח את עמדתו המשתנה של בן גוריון כלפי הועדות השונות שהוקמו במהלך השנים, זאת בעיקר לפי תוצאותיהן. בגין טוען כי צביעותו של בן גוריון מתבטאת גם במאמריו בעיתון שמתייחסים לתנועת ז'בוטינסקי, כאשר במאמריו בן גוריון לא מזכיר את "סזון", ושואל מדוע הוא לא "גאה" כמו בעבר במעשיו הפטריוטייים. כן, בגין יוצא נגד שקריו של בן גוריון במאמריו ב"דבר" כי ז'בוטינסקי היה נגד רעיון המדינה העברית ובן גוריון היה בעד רעיון המדינה העברית, ומצטט מדבריו של בן גוריון נגד הקמתה של המדינה משום, ש"לא נשלים עם שלטונה של קבוצה לאומית אחת על השניה, לא עתה ולא בעתיד. אנו גם איננו מקבלים את סיסמתהמדינה היהודית אשר בסופו של דבר פירושה שלטון היהודים על תושבי האר. הערביים… אין אנו קובעים את עמדתנו על פי המוסר ההוטנטוטי".
במאמר זה בגין סוקר סקירה היסטורית את כיבוש יפו ואת המשמעות האסטרטגית של הכיבוש ששיחררה כוחות צבאים במלחמת העצמאות מהצורך להילחם בת"א אם יפו לא היתה נכבשת.
במאמר זה מתייחס בגין לרצונו של בן גוריון, שאינו עוד ראש ממשלה, לשוב לשלטון ולשנות את שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות. לטענתו של בגין, מדובר בניסיון לתת רוב למפא"י בכנסת, בעו אין לה רוב בעם. בן גוריון ניסה לגייס רמטכ"לים לשעבר לצורך עניין זה, ובגין מציג עמדה שלפיה אל להם לגנרלים לשעבר, שלא נוטלים חלק פעיל בפוליטיקה, להתערב בעניינים פוליטיים באצטלא של רמטכ"ל לשעבר. בנוסף מבקש בגין להכניס לפרופורציות את העלבון שחשו אנשים מכך שבן גוריון הגדיר את משה דיין כרמטכ"ל הטוב ביותר, וטוען כנגדם שהם לא הבינו את ההתרגשות של יוצאי המחתרות מהשכחתם וממחיקתם המכוונת מן ההיסטוריה של הקוממיות
