ביום השנה הראשון לשחרור ירושלים נפתחה הועידה ה-9 של תנועת החרות השר בגין: מול סכנה יש להתלכד, להתאחד ולעמוד יחד לנצח

פלאי גבורה אגדתיים נכתבו על המתרס ההוא בדם של טובי בנינו, שעמדו עד הרגע האחרון, עד הנשימה האחרונה במלחמה על לב האומה. הלוחמים, חיילי ההגנה והאצ"ל, לא נכנעו. רובם נפצעו או נפלו בקרב. לא כניעה היתה בעיר העתיקה, אלא מלחמת גבורה עילאית, המחזירה אותנו לימי קדם של אומתנו, עת בני עמנו עמדו על הר-הבית, ויחד … Continued

הטלפון של מר גלילי (2)

במאמר זה, המשך לשבוע קודם (05/08/1966) מגיב בגין לדברי גלילה בעניין אלטלנה. בגין מונה את ההסכמים השונים בין האצ"ל לבין ההגנה החל מ-1945 וטוען כי מעולם לא הפרו את ההסכמים האלה, למרות שאנשי ההגנה הפיצו גירסא אחרת לדברים. כך גם בענין אלטלנה, עליה טען גלילי כי לא היתה להם ברירה אלא לאשר את בואה לארץ. בגין מתפלא על האישור הפתאומי כי הם ידעו מפי אנשי האצ"ל על בואה של האניה 5 ימים לפני שהגיע. וכן יוצא נגד ההאשמה כי בואה לא נעשה בידיעת הממשלה הזמנית ובהסכמתה.

האמת על המלון המלך דוד

במלאת 20 שנה לפיצוץ במלון המלך דוד מביא העתון קטעים נבחרים מהספר המרד, בהם בגין מפרט את הליך המבצע, ההתרעות השונות שהתקבלו, ועל המאבק על האמת לאחר הפעולה.

שאלות תם של איש לא תמים

במאמר זה, בגין מתייחס לדבריו של יגאל אלון בקשר לתקופת הסזון. בניגוד לד"ר סנה, שהכחיש את עניין ההסגרה של חברי המחתרת, יגאל אלון, מספר בגין, הודה בכך, ואף הצהיר שזה מה שגרם לו להתפטר מתפקידו כמפקד הפלמ"ח. בגין טוען שיש בהצהרה זו התממות, שכן, אלון לא התפטר מתפקידו, אלא מפיקוד על המבצע המסויים, וכן, למרות שהבין כי יש בעיה מוסרית במבצע זה, לא היתה לו בעיה שמי מחבריו, או מפקדיו יבצע את הפעולה במקומו. בגין טוען, בקשר לדבריו של אלון על המשמעת היהודית כלפי הסוכנות, כי זה לא נכון שהאצ"ל והלח"י בכך שלא עשו כדבר הסוכנות תמכו בחוסר ההכרה של הבריטים בסוכנות, כי הבריטים כן הכירו במרות של הסוכנות. והמחתרת, טוען בגין, מטרתה היתה להקים ממשלה עברית, שאינה תלויה בבריטים.

מתי רוגשים הנפגעים?

בגין מגיב למכתב עליו חתומים 'קרואי שם' המבקש להגן על ההגנה לאור הפרסומים והביקורת כנגד הארגון בשל הפרסומים האחרונים על עינויו של יהודה אמסטר. בגין עומד על כך שהגלויים האחרונים לא קרו בשל היחסים בין ההגנה לפורשים, אלא בשל מאבקים פנימיים, וגילויים חדשים מבנו אל איסר. בגין מציין כי בן גוריון, כשוחר אמת, בחר לבקר את איסר בארי לא בגלל העינויים שהנהיג, אלא בשל העבירה הקשה של זיוף המסמכים נגד אבא חושי; אך, מנגד, החשש מפגיעה בשמה של 'ההגנה' מצדיק את ההשתקה ואי חשיפתה של האמת על דרכי פעילותה של ההגנה. בגין מציין כי פנחס רוזן איבד את אמונו שבן-גוריון הוא איש מוסר, בגין מזכיר את עלילת הדמים סביב רציחתו של ארלוזורוב, הסזון והאלטלנה ומציין שאלו לא פגמו באמונו של רוזן במוסריותו של בן-גוריון.