הישיבה האחת עשרה של הכנסת השמינית – יום רביעי, כ"א בשבט תשל"ד, 13 בפברואר 1974 – הצעות לסדר-היום – התוקפנות הסורית ומצב שבויינו בסוריה וגילוי נעדרים

בגין טוען שלגורל השבויים הינו מעניינם של כל אזרחי המדינה וגם של כל העם היהודי בכללותו. בגין דורש מהממשלה לחזור לעמדתה הקודמת שלה ולהתנות שיחות על הפרדת כוחות עם סוריה בחילופי שבויים, ולא רק במילוי התנאים של אמנת ז'נבה. בגין תובע מהממשלה להפעיל לחץ גם על מצרים כדי שהיא תאפשר למצוא גופות נהדרים ולברר גורלם של הנעדרים. בגין מזדהה עם התביעה של משפחות הנעדרים לאפשר רישום שמות הנעדרים בחוברת הנופלים. בגין מבקר עמדת הממשלה כלפי תקריות בחזית הצפונית מול כוחות סוריה וטוען שהגישה שמתנה הפסקת התקריות בהפרדץ כוחות מוטעית, שהפסקת אש מחייבת הפסקת פעולות איבה ושעל ישראל להבהיר זאת לסורים, אם יידרש – בעזרת צה"ל. בגין מבקר את ביטויו של שר החוץ שלפיו ישראל מוכנה לבצע נסיגה חלקית מהשטחים וטוען, שהגישה זאת אינה מקובלת על הרוב בכנסת החדשה.

מושלים מוקהי חושים

מאמר של בגין העוסק בביטול הסובסידיות לאחר הבחירות, בהצהרותיו של שר החוץ אבא אבן בנושא יהודה והשומרון והתקפות של המערך כנגד חבר הכנסת אריאל שרון והשוואה של האמירות שלו 'לאירופה של שנות השלושים'.

כנס מיוחד של הכנסת הישיבה הארבע-מאות -ושבעים-ותשע של הכנסת השביעית יום חמישי, כ״ה כסלו תשל״ד 20 דצמבר 1973 – הודעת הממשלה על החלטתה להשתתף בוועידת זינבה – דיון

בגין מתחיל את נאומו, שנשא ביום הראשון לחנוכה ב-1973 משבח לחיילי צה"ל, ממשיכי דרכם של מכבים. בגין דורש מהממשלה לתבוע הפסקת דיונים בוועידת ז'נבה בשבתות, ואם הדרישה לא תתקבל – להימנע מהשתתפות בדיונים בשבת. בגין טוען שלשבת יש לא רק ערך דתי,אלא גם לאומי-היסטורי. בגין מבקר מדיניות הממשלה, וטוען שהנטייה שלה לזגזג, להציג דרישות בל-יעבור ולוותר עליהם פוגעת במעמדה של ישראל. בגין מבקר את החלטת הממשלה להשתתף בוועידת ז'נבה למרות שהדרישות שלה לא נענו. בגין טוען, שאסור לנסות ולחלק את העם ל-"מחנה שלום", ו-"מחנה מלחמה". הוא טוען שכל המפלגות המרכזיות בישראל מעוניינות בשלום, אמנם מדיניות הוויתורים של הממשלה מגדילה סכנה לפרוץ המלחמה, ובפרט היא הביאה לטעות פאטאלית של מלחמת יום כיפור. בגין מביא את תפיסתו של שלום כבניין רב-קומות, וטוען שמדיניות הממשלה מסכנת את יסודו – בטחון תושבי ישראל. בגין מסיים את נאומו בציטוט מספר מכבים שמדגיש הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל וטוען שראוי היה למשלחת ישראלית לפתוח את וועידת ז'נבה מציטוט זה.

הכנס מיוחד של הכנסת: הישיבה הארבע-מאות-ושבעים-ושש של הכנסת השביעית – יום שני, ט״ו כסלו תשל"ד, 10 דצמבר 1973 – הצעה לסדר-היום – תביעה לחקירת היחס אל שבויי המלחמה שלנו במצרים ובסוריה

בגין מספיד את חיילים ואזרחים שאיבדו את חייהם במלחמת יום כיפור.בגין מזדהה עם סבל המשפחות של חיילים שנפלו לשבי מצרי או סורי. בגין מאשים את סוריה ומצרים בפשעי מלחמה כלפי שבויים ישראלים ובעבירה על אמנת ז'נבה. בגין קורא לערוך חקירה פרלמנטארית של הפשעים הללו. בגין קורא גם להקים וועדה בין-לאומית לחקירת היחס לשבויים ישראלים בסוריה ומצרים. בגין מזכיר קיומה של ההבטחה של הנשיא ארה"ב להחזיר שבויים ישראלים. בגין קורא לרוסיה ולארה"ב להפעיל לחץ על סוריה בנושא. בגין מבקש, באופן חריג, לאשר צירוף עדויות של שבויים ישראלים שחזרו משבי המצרי לפרוטוקול המליאה, כדי להדגיש את חשיבות הנושא.

כנס מיוחד של הכנסת הישיבה הארבע-מאות-ושישים-ושתיים של הכנסת השביעית הודעת הממשלה על היענותה לפניית ארצות-הברית בדבר הפסקת אש – דיון

נאומו של בגין ביום קבלת הפסקת-האש על-ידי ממשלת ישראל. בגין מסרב לקבל הטפות לפטריוטיזם מדוברי המערך, הטוענים שמוקדם נדי לדון במכשולים, וטען שאין הם מוסמכים לדבר בשם צהל. בגין טוען שהאחריות על המחדל המודיעיני לפני מלחמת יום כיפור היא על הממשלה ולא על הדרג המקצועי. בגין יוצא נגד קבלתה של הפסקת-האש על בסיס ההחלטה 338 של האו"ם על-ידי הממשלה. בגין טוען שניסוח ההחלטה מאפשר לאויב לחדש בכל רגע שירצה את הלחימה. בגין טוען שההפניה להחלטה 242 (חזרה לקווי 1967) אינה מקובלת על ישראל, כפי שהוא טען מאז 1970, כיוון שהתחייבות לנסיגה אינה יכולה להביא לשלום. בגין טוען שההחלטה אינה מקובלת על ישראל גם כי היא מהווה בפועל כפיית ההסכם. בגין מוחה על התבטאות של קיסינג'ר שהישווה מלחמת יום כיפור לקטטת ילדים. בגין מביא מנאומו משנת 1970, שבו חזה התפתחויות שהביאו למלחמת יום כיפור בעקבות קבלת טיוטת יארינג.