הישיבה הארבעים-ושתיים של הכנסת השמינית – יום שלישי, ט״ו אייר תשל״ד 7 מאי 1974 – הצעות לסדר- היום – ידיעות על תכניות נסיגה מעבר לקו הסגול ברמת הגולן

בעקבות שיחות על הפרדת כוחות מול סוריה בתווך אמריקאי בגין דורש מהממשלה לסרב לבצע כל נסיגה מרמת-הגולן. בגין טוען שרדיפות היהודים במדינה כלשהי אינן עניינה הפנימי אלא נוגע לכל העם היהודי ולכל בני-תרסות באשר הם. בגין טוען שנכונות לסגת מרמת-הגולן אינה מקרבת שלום, אלא מזמינה לחץ נוסף. בגין טוען ששינוי העמדה בעקבות רמזים מאיימים על הרעת היחסים עם ארה"ב פוגעת באמינות המדינה. בגין טוען שעמידה עקבית על העקרונות הצודקים של זכויותיו של העם היהודי היא היסוד הדיפלומטי היחיד שיכול להצליח ושהוא אינו ישפיע לרעה על היחסים עם ארה"ב. בגין טוען גם שלממשלה אחרי ההתפטרות אין סמכות להחליט על צעדים כה חשובים.

ממחתרת למפלגה

בהרצאה בפני סטודנטים במכון לחקר הציונות מסביר בגין את המעבר מגוף לוחם במחתרת לתנועה פוליטת, חלק מן האופוזיציה תחת ממשלה יהודית. בגין מבהיר כי אנשי בית"ר לפני מלחמת העולם השניה היו עסוקים גם בעבודה עברית והתיישבות אך משפרצה היו עסוקים בעיקר במלחמה למען מדינה עברית יחד עם האצ"ל ולתקופה גם יחד עם ההגנה. משקמה המדינה, הושגה המטרה והגוף הלוחם הצטרף לצה"ל. והתנועה הפכה לתנועה מדינית שמרכז פעלה היתה זכותנו על ארץ ישראל, וצדק סוציאלי.. בגין מתייחס לפילוג בתוך הצוה"ר.

הישיבה השלושים-וחמש של הכנסת השמינית יום רביעי, י״א ניסן תשל״ד, 3 אפריל 1974 – הצעות לסדר-היום – הפרת הסכם הפרדת הכוחות על-ידי מצרים – לפי הודעת דובר צה״ל

בגין מספיד את נשיא צרפת הנפתר ז'ורז' פומפידו. בגין מזהיר בפני פעולות מצרים שמהוות הפרת הסכם הפסקת-אש. בגין טוען שהתעלמות מהפרות מסוג זה הביאה למחדל מלחמת יום כיפור. בגין מזהיר, שהתעלמות פומבית מההפרות כאלו הינה מחדל דיפלומטי חמור ואינה מקרבת שלום. בגין דורש מהממשלה ומשר הבטחון, לספק לכנסת תשובה עניינית ולא רהטורית, כיוון שלשאול שאלות זו החובה של אופוזיציה, והממשלה חייבת להציג את פעולותיה.

מה בין ד"ר קיסינג'ר לבין שרי ישראל

במאמר זה בגין פותח בטעות של קיסנג'ר בנאום שנשא לפני נשות אנשי הקונגרס שגרם לבעיות דיפלומטיות-מדיניות. בגין מבקר את רה"מ גולדה מאיר, שהצהירה שלא תעמוד בראש הממשלה הבאה (הנוכחית) ולא עמדה בדיברתה, וגרמה לכך שלא ניתן לתת אמון בדבריה, או בממשלתה. בגין יוצא נגד דיין שטוען כי מצרים מעוניינת בשלום. בגין טוען שהשלום היחיד בו סאדאת מעוניין הוא השמדת ישראל, וכי בלי חוזה שלום, הבטחות אלה לא משמעותיות.

הישיבה העשרים-ואחת של הכנסת השמינית – יום ראשון, ט״ז אדר תשל"ד – 10 מארס 1974 – התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת – דיון

בנאום אחרי התייצבות של הממשלה החדשה (אחרי בחירות לכנסת ה-8) במליאה בגין מבקר בחריפות חוסר אמינות של הממשלה ונטייתה להיעזר בהדלפות לצרכי צידוקים. בגין מאשים את הממשלה בשוחד פוליטי שהתבטא בהגדלת מספר תיקי שרים שקיבלו סיעות קטנות. בגין מאשים את הממשלה במחדל של מלחמת יום-כיפור וטוען שהיא אינה יכולה לפתור משבר שנוצר במדינה עקב המלחמה. בגין טוען שתכנית של נסיגה חלקית לא יכולה להביא שלום ומאשים את הממשלה בצביעות בנושאי ארץ-ישראל והתנחלויות. בגין מציג תכנית המדינית שלו שבמרכזה – שלמות המולדת, התיישבות בכל חלקי הארץ, שוויון זכויות אזרחיות לכל, מתן האזרחות לערבים החיים בשטחים שירצו בכך. במדיניות החוץ בגין דורש להתרכז בפטרון המצב הקשה של יהודי סוריה ובהפעלת לחץ על ברה"מ בדרישה שהיא תאפשר עלייה. בנושאי פנים בגין דורש צעדים נגד צמצום העוני ובמיוחד הגדלת קיצבאות למשפחות מרובות ילדים