הישיבה המאה-ושלושים-ושבע של הכנסת התשיעית יום שני, י"ט תמוז תשל"ח 24 יולי 1978 – הודעת הממשלה על המצב המדיני (המשך) תשובת ראש הממשלה

אנו רוצים במשא-ומתן על שלום כולל, על חתימת חוזי שלום עם כל שכנינו. אבל אם הדבר לא יהיה אפשרי מבחינת השכנים, אנו מוכנים לדון עמם על יחסי שלום. והנה הזדמנה ההזדמנות — נשיא מצרים הציע שניתן לו משהו. מתנות — לאו; משא-ומתן על הסכם על יסוד הדדיות — הן. ואז אנו נקבע יחסי שלום בשטח … Continued

הישיבה המאה-ושלושים-ושש של הכנסת התשיעית יום רביעי, י"ד תמוז תשל"ח 19 יולי 1978 – הצעה לסדר היום ההתפתחויות המדיניות לקראת שיחות שרי החוץ ואי-קיום דיון מדיני

בגין טוען בתגובה לבקשת ח"כ פרס, לספר לכנסת על הדיונים עם מצרים, שעד היום התנהלו בממשלתו יותר דיונים מדיניים שכאלה מאשר בממשלת רבין כולה. בגין תמה מדוע ראש האופוזיציה פרס, שיש לו רעיונות השונים מאלה של הממשלה לדרך להגיע להסכם שלום עם מצרים, לא הציג אותם לפני סאדאת כאשר דיבר איתו. בגין טוען שעדכונים משיחות של דיין עם נציגים מצריים לא צריכים להנתן לפני הכנסת בשלב זה, וימסרו בהמשך עם שובו של דיין, כמו כן, עדכונים לראש האופוזיציה ימסרו לו אישית בזמן שיקבע בינהם.

למדינת ישראל בת השלושים

מאמר ביקורת של הסופר יעקב חורגין בכתב העת האומה לכבוד יום עצמאותה השלושים של מדינת ישראל וכנגד הסכמי השלום עם מצרים

הישיבה המאה-ואחת של הכנסת התשיעית יום רביעי, כ' אדר ב' תשלח 29 מארס 1978 הודעת הממשלה על המצב המדיני

בגין טוען כי ארצות הברית מסכימה לרוב תוכנית ישראל בעניין האוטונומיה הפלשתינאית. בגין מבהיר שלא יסכים לשום תיקון העלול לסכן את ישראל, כמו משאל עם באוטונומיה, וכן שישראל תהיה אחראית לבטחון כי אחרת אש"ף יכול להשתלט על האזור. ארה"ב מסכימה בניגוד לדרישה המצרית, שישראל לא צריכה לסגת לקווי 67, זהו המצב גם לגבי הדרישה המצרית להקמת מדינה פלשתינאית. בגין טוען כי התנחלות יהודית בכל שטח ישראל, חוקית ע"פ המשפט הבין לאומי, והיא תשתלב עם הסכם השלום עם המדינות השכנות. בגין מציין בתשובתו, שממשלת המערך לא הצליחה להביא שלום בעזרת ההצעות השונות מהתוכנית הנוכחית, וכי יש עוד לשבת לדון בחילוקי הדעות עם המצרים על מנת להביא שלום אמת.

הישיבה התשעים-ואחת של הכנסת התשיעית יום רביעי, כ"ט אדר א' תשל"ח 8 במארס 1978 – הצעות לסדר היום, הצורך לקיים דיון מדיני לקראת נסיעת ראש הממשלה לוושיגטון

בגין טוען, בתגובה לטענות כי ממשלתו לא מקיימת את החלטה 242 של האו"ם, כי אין סתירה בין תוכנית השלום שהוגשה על ידי הממשלה לבין ההחלטה המדוברת, גם בענין יהודה שומרון ועזה. בגין מציין שהממשלה ברשות אשכול ז"ל בכלל לא רצתה לקיים את ההחלטה הזו כתוכנה, וכאשר שינתה את עמדתה, גח"ל פרשה מהממשלה. בגין מציין שרק 5 מתוך חברי הכנסת תומכים בנסיגה כוללת לקווי 67, ואם מישהו חושב אחרת הוא מוזמן לפעול באופן פרלמנטרי ולהגיש הצעת אי אמון.