במוסף מיוחד של העתון לכבוד 20 שנה לפעולה הראשונה של האצ"ל מחוץ לארץ (הפצצת השגרירות הבריטית ברומא) בגין מפרסם מאמר שמתאר את חשיבות פעלו של יעקב (אלי) תבין בהקמת תאים בחו"ל, וכן על נסיונותיו להעלות מעפילים ארצה. בגין טוען שכל הפעולות נגד מוקדים בריטים היו חשובים למעמדו של הארגון גם ברמה עולמית.
במאמר זה, בגין מגיב לדבריו של גלילי כאילו היה קשר טלפוני בין אנשי ההגנה לאצ"ל וללח"י. בגין מכחיש שימוש כזה בטלפון, ואף מדייק את דבריו של גלילי לגברי הפיצוץ במלון המלך דוד בתקופת המרי הקצרה, על סיום שיתוף הפעולה, ומגיב על האשמת האצ"ל בהרג האנשים. כמו כן מציין בגין את השימוש של גלילי במילה 'צבא' כאשר דיבר על הצבא הבריטי בתקופת המנדט
במלאת 20 שנה לפיצוץ במלון המלך דוד מביא העתון קטעים נבחרים מהספר המרד, בהם בגין מפרט את הליך המבצע, ההתרעות השונות שהתקבלו, ועל המאבק על האמת לאחר הפעולה.
במאמר זה, בגין מתייחס להסכמים של הממשלה עם גרמניה, ולביקורו של ד"ר אנדאור מטעמה. בגין טוען כי הכבוד שהיה חסר ליהודים בגלות, שחזר לעם עם הקמת המדינה, נלקח שוב ע"י הסכם זה של הממשלה עם גרמניה. בגין גם מתיחס לפירסום הספר "כך קמה מדינת ישראל" שלא מתייחס לפועלו של האצל. בגין טוען כי הכבוד הוא ענין חשוב, ולכן החליט האצ"ל לא לקבל את עונש המלקות שהוטל על אנשיה, ואימו, (וקימו) שאם יולקו האסירים, יולקו קצינים בריטים – כתגובה על ההשפלה.
במאמר זה בגין סוקר סקירה היסטורית את כיבוש יפו ואת המשמעות האסטרטגית של הכיבוש ששיחררה כוחות צבאים במלחמת העצמאות מהצורך להילחם בת"א אם יפו לא היתה נכבשת.
