הישיבה המאה-ותשע-עשרה של הכנסת השישית יום שלישי, כ״ג כסלו תשכ״ז (6 דצמבר 1966) – הצעות לסדר-היום החלטת מועצת הבטחון ובטחון ישראל

בגין קורא לתגובה חריפה נגד הגינוי במועצת הבטחון של האו"ם ומאשים את הממשלה במחדל הדיפלומתי שהביא לגינוי. עתון 'היום' מדווח על נאום זה ביום 07/12/1966

האליבי המתנקם

במאמר זה בגין טוען כי אם גח"ל היתה בשלטון, והיתה פועלת כשם שממשלת אשכול פועלת בימים אלה, היו מאשימים אותה בחוסר עקביות, נטיה לאומנית למלחמה, ובכך שהיא גורמת לבידוד מפני העולם בפעולותיה הצבאיות והמדיניות. בגין יוצא נגד ההצהרות של הממשלה כי האחראית הבלעדית לחדירות לישראל היא סוריה, ופטרה את ירדן מהענין, ואז תוקפת בירדן דווקא. בגין מבהיר שלישראל יש זכות לשימוש בכוח, כחלק מהגנה עצמית, אבל המדיניות של הבלגה ואז פעולת תגמול בירדן, היא לא יעילה ורק גורמת לגינוי מחברות האו"ם. כמו כן, מבהיר שדבריו אינם בגדר חכמה בדיעבד, כי התרעה על כך כבר ניתנה לפני שבעה שבועות.

מתן אליבי לאוייב

במאמר זה, בגין מגיב על דבר ישראל בנוגע לפיגוע שהתבצע שבוע קודם לכן, בו פוצצו 3 דירות אזרחיות בלילה. בגין מתחיל בדברי שבח על כוחות המשטרה, הצבא, וכן על האוכלוסיה האזרחית באזור. בגין מותח ביקורת על התגובה הרשמית של ישראל, בה נאמר במאמר מוסגר כי ישראל תראה כאחראית כל ממשלה שממדינתה הגיעו המחבלים, ואחר כך, האשימו רק את סוריה, ולא את ירדן. בגין טוען כי יש להזהר בכך, והאינטרס של ישראל זה לא לספק אליבי למדינות שלא הוכח שזכאיות לו. כמו כן, טוען בגין, שלישראל יש כל הצדקה חוקית להגן על עצמה, והכוונה היא לא בפעולות תגמול, שהן נתפסות כמעשה נקמת דם.

הגנה אקטיבית

במאמר מ-1938, דוד רזיאל מגדיר את תכליתה של כל מלחמה כ"שבירת רצונו של האויב והשלטת רצונו של המנצח". הוא מביע דעתו כי את זאת לא ניתן להשיג בהגנה פסיבית, אלא נדרשת הגנה אקטיבית – התגוננות באמצעות התקפה. הוא מציג את שימוש העבר של הנוער הלאומי וכוחות היישוב בהגנה פסיבית כגורם לנזק הפוליטי שגרמו התקפות הערבים, ומאשים בו את הדפטיזם של השמאל וההבלגה היהודית. מנגד הוא מציג את השימוש בהגנה אקטיבית בחודשים האחרונים ואת הישגיו בהרתעת הערבים