מתי רוגשים הנפגעים?

בגין מגיב למכתב עליו חתומים 'קרואי שם' המבקש להגן על ההגנה לאור הפרסומים והביקורת כנגד הארגון בשל הפרסומים האחרונים על עינויו של יהודה אמסטר. בגין עומד על כך שהגלויים האחרונים לא קרו בשל היחסים בין ההגנה לפורשים, אלא בשל מאבקים פנימיים, וגילויים חדשים מבנו אל איסר. בגין מציין כי בן גוריון, כשוחר אמת, בחר לבקר את איסר בארי לא בגלל העינויים שהנהיג, אלא בשל העבירה הקשה של זיוף המסמכים נגד אבא חושי; אך, מנגד, החשש מפגיעה בשמה של 'ההגנה' מצדיק את ההשתקה ואי חשיפתה של האמת על דרכי פעילותה של ההגנה. בגין מציין כי פנחס רוזן איבד את אמונו שבן-גוריון הוא איש מוסר, בגין מזכיר את עלילת הדמים סביב רציחתו של ארלוזורוב, הסזון והאלטלנה ומציין שאלו לא פגמו באמונו של רוזן במוסריותו של בן-גוריון.

כתמים ותככים

בגין מתייחס לעימות בין בן גוריון לאשכול סביב פרשת לבון ודרישתו של בן גוריון לבטל את מסקנות ועדת השבעה אשר זיכו את לבון ולחדש את החקירה בנושא; בגין מנתח את עמדתו המשתנה של בן גוריון כלפי הועדות השונות שהוקמו במהלך השנים, זאת בעיקר לפי תוצאותיהן. בגין טוען כי צביעותו של בן גוריון מתבטאת גם במאמריו בעיתון שמתייחסים לתנועת ז'בוטינסקי, כאשר במאמריו בן גוריון לא מזכיר את "סזון", ושואל מדוע הוא לא "גאה" כמו בעבר במעשיו הפטריוטייים. כן, בגין יוצא נגד שקריו של בן גוריון במאמריו ב"דבר" כי ז'בוטינסקי היה נגד רעיון המדינה העברית ובן גוריון היה בעד רעיון המדינה העברית, ומצטט מדבריו של בן גוריון נגד הקמתה של המדינה משום, ש"לא נשלים עם שלטונה של קבוצה לאומית אחת על השניה, לא עתה ולא בעתיד. אנו גם איננו מקבלים את סיסמתהמדינה היהודית אשר בסופו של דבר פירושה שלטון היהודים על תושבי האר. הערביים… אין אנו קובעים את עמדתנו על פי המוסר ההוטנטוטי".

חוות הדעת הכמו-משפטית

מאמר של בגין בעקבות הצעה לתיקון חוק דיני עונשין שהעלה בכנסת (על הכתבה בחרות בנוגע לדיון בכנסת ראה ה-20/11/1962 עמ' 1) בעקבות משפט הריגול של אהרון כהן ממפ"ם, בתחילת הדיון הקריא בן גוריון מעל במת הכנסת דברים בשם היועץ המשפטי, גדעון האוזנר, בגין מתייחס הן לתגובתו לדברים של האוזנר למרות שזה לא יכל להגיב כי אינו חבר כנסת והן לתוכנם. כדאי לציין כי בגין עוקץ את סגנון ניסוח הדברים שמזכיר מעט את אופי דיבור של ראש הממשלה ולא של האוזנר, אך בבסיס טענתו האמירה כי הקראת דבריו של האוזנר על ידי ראש הממשלה מעל במת הכנסת תואמה מראש בין השניים.

המבינים לכוונות רעות

מאמר יפיפה בו משתמש בגין במחזות וסיפורים של אבסן כדי לתאר את הרדיפה האובססיבית של מפא"י אחרי חרות. את המאמר בגין מסיים בחשיבות קיומה של אופוזיציה. תחילת המאמר בניתוח של יצירתו הספרותית של אבסן.

מנחם בגין הדיו בחוק המשמעת הקואליציונית: מתי אמר ראש הממשלה את האמת

העיתון מדווח על דברי בגין שתקף בדיון בכנסת ב4/6 את רה"מ וטען כי אין לדעת מתי רה"מ דובר אמת כאשר הוא טוען שאי כיבושה של י"ם העתיקה וחברון והמשולש הוא בכיה לדורות או כאשר הוא טוען כי כאשר כן היינו כובשים אזורים אלה זו היתה בכיה לכל הדורות משום שבמקום מדינה יהודית היתה קמה מדינה ערבית. עוד טען בגין כי סיעתו מציעה להוסיף סעיף מיוחד לחוק המעבר האוסר איזכור דעות או הודעות או הצעות מישיבות ממשלה, בגין ציין כי כל איזכור שכזה מישיבות הממשלה פוגע בעקרון האחריות המשותפת. הנאום המלא התפרסם בגליון מה -7/6/1962. סימוכין 223868.