במאמר זה, בגין פותח ואומר שאנשיו תמיד ידעו לחזות תהליכים דיפלומטיים, לעומת ההתעלמות של אנשי הציונות הרשמיים שבחרו לא לראות את שעומד לבוא. בגין מתריע בפני הסכם הכולל את עבדאללה, או את הבריטים שגורשו זה עתה מהארץ. בגין שוטח את חמשת העקרונות של של תנועת החרות. – נאמנות למטרה (שלמות הארץ) אהבת החופש (חרות הפרט), אמירת אמת, חזון הצדק (5 המ"מים) ויצירה והגשמה.
בנאום שנשא בגין ברמת גן הוא מספיד את עולי הגרדום ומזכיר את גבורתו של דב גרונר בפעולה ברמת גן. בגין מבקר את מדיניות החוץ של הממשלה הזמנית וטוען כי אסור להסכים לויתורים ואין לזלזל באדמה שנכבשה בדם, וכי הגבולות הקיימים הם לא הגבולות הסופיים של ארץ-ישראל, וכשתנתן הזדמנות יש להמשיך לכבוד. בגין מבקר את מדיניות הפנים, ומדגיש את הפחד מהתבצרות מפאי בעמדות מפתח שלטוניות המבטיחה את שליטתה הבלעדית.
בנאום שנושא בגין בירושלים, בגין טוען שירושלים היא בירתו היחידה של ירושלים, ובה צריכה לשבת הממשלה. בגין מתרעם על פספוס ההזדמנויות להגדיל את שטחה של הארץ. בגין מוסיף שמששוחררה המדינה יש להלחם על מדיניותה שתהיה מדינת חפשית, ומתוך כך מתייחס למעצרים מתוקף חוקי החרום של חמישה אחרי פרשת אלטנלה. בגין מביע תקווה שהארץ תעובד ותיושב מהבשן לשומרון, לנחלת ראובן ומנשה ותהיה מדינת חרות ושוויון.
נאום היציאה מהמחתרת של מנחם בגין, שנישא למחרת הקמת המדינה, מעל גלי תחנת השידור "קול ציון הלוחמת", כפי שהודפס בספר "במחתרת", כרך ד', הוצאת הדר (תל אביב, תשכ"ב). בנאומו מכריז מנחם בגין על סיום שלב המאבק בשלטון הבריטי ומעבר לפעילות גלויה במסגרת מדינת ישראל הריבונית. בגין מברך על הנס שבכינון העצמאות לאחר שנות הרדיפה והשואה, אך מזהיר כי הקמת המדינה היא רק ראשית הדרך וכי המשימה הקשה ביותר היא שימורה אל מול העוינות הערבית. הוא קורא לאחדות לאומית, להעצמת כוחו של הצבא העברי ולהמשך חזון השחרור של המולדת כולה, תוך התחייבות שהאצ"ל יפסיק לפעול כמחתרת ולוחמיו ישתלבו כחיילים וכאזרחים שומעי חוק. בגין מתווה את דמותה של המדינה הרצויה כמדינת חוק דמוקרטית המושתתת על צדק חברתי, שיבת ציון המונית ויחסי גומלין מכובדים עם אומות העולם, ומסיים בקריאה לנחישות ולגבורה עד להשגת הניצחון המוחלט במלחמת העצמאות
נאום היציאה מהמחתרת של מנחם בגין, שנישא למחרת הקמת המדינה, מעל גלי תחנת השידור "קול ציון הלוחמת", כפי שהודפס בעיתון חרות ביום נשיאת הנאום. בנאומו מכריז מנחם בגין על סיום שלב המאבק בשלטון הבריטי ומעבר לפעילות גלויה במסגרת מדינת ישראל הריבונית. בגין מברך על הנס שבכינון העצמאות לאחר שנות הרדיפה והשואה, אך מזהיר כי הקמת המדינה היא רק ראשית הדרך וכי המשימה הקשה ביותר היא שימורה אל מול העוינות הערבית. הוא קורא לאחדות לאומית, להעצמת כוחו של הצבא העברי ולהמשך חזון השחרור של המולדת כולה, תוך התחייבות שהאצ"ל יפסיק לפעול כמחתרת ולוחמיו ישתלבו כחיילים וכאזרחים שומעי חוק. בגין מתווה את דמותה של המדינה הרצויה כמדינת חוק דמוקרטית המושתתת על צדק חברתי, שיבת ציון המונית ויחסי גומלין מכובדים עם אומות העולם, ומסיים בקריאה לנחישות ולגבורה עד להשגת הניצחון המוחלט במלחמת העצמאות
