בגין מגיב לטענות נגד המחוייבות לנוצרים בלבנון. בגין מסביר שבשנת 1978 הממשלה אמרה לשליח הנוצרים כי במידה וסוריה תתקיף אותם אווירית, קרוב לוודאי שיתערבו – אין זו התחייבות בכתב. והצבא הישראלי התערב אחרי שלוש שנים, כאשר סוריה תקפה והיתה סכנת שבירה של הנוצרים בלבנון.
בנוגע למצב בלבנון בגין מסביר שעקב תקיפות סוריות מאסיביות על אוכלוסיה אזרחית נוצרית בלבנון צה"ל התערב, וכך מנע השתלטות סורית על דרום לבנון, שהיתה יכולה להיות סכנה בטחונית לישראל. בגין טוען שחובה מוסרית היא לדאוג לנוצרים בלבנון. בגין מזכיר כי בתחילת כהונתו פנה אל כל המנהיגים באזור לדון על חוזי שלום, וחוץ ממצרים אף אחד לא נענה. בגין קורא לנשיא סוריה לשחרר את שארית הפליטה שנשארו שם. בגין מפרט נקודות הסכמה בין ישראל לארצות הברית לענין הברית בינהן ומדינות האזור. בגין מצהיר שלא יקבל בהסכמה את אספקת הנשק של ארצות הברית לערב הסעודית. לעניין מירוץ החימוש במזרח התיכון, בגין מבהיר שגם אם נשמעים קולות ממצרים כאילו מצרים תתמוך במדינה ערבית במידה הצורך, זה עומד בסתירה מפורשת להסכם שנחתם. בגין מבהיר שבכל מקרה, הוא מעוניין בשלום ולא במלחמה.
בגין מברך את הפארלמנט לרגל שובו מהפגרה. בגין דן יהדות התפוצות, ומתמקד בשלושה אזורים – הראשון ברית המועצות בה שבויים עדיין אסירי ציון, וכל שנה מאושרים לעלות פחות ופחות אנשים ממנה. בגין פונה שוב לפרלמנטים בעולם בבקשה לעזור בשחרור האסירים ופתיחת השערים. השני, סוריה, בה היהודים שנשארו סובלים מאוד, והשלישי – צרפת בה נושבות רוחות ניאו-נאציות, אנטישמיות וקיימת הכחשת שואה, רק דור אחד אחריה. בגין טוען שאין הבדל בין אנטי-ציונות לאנטישמיות, והצהרת האו"ם כאילו הציונות היא גזענית מעודדת את האנטישמיות בעולם. בגין טוען שיש להגן על הכבוד לאומי למען ששנות ה-30 וה-40 באירופה לא יישנו, ופונה לאחינו בגולה לעלות לארץ.
לרגל עשור להקמתה של תנועת שיבת ציון בברית המועצות. בגין משבח את התנועה שאנשיה מסתכנים כאשר הם מלמדים יהדות ועברית, ואומר שיש לכנותם לוחמי ציון. בגין קורא לשחרור אסירי ציון מברית המועצות, וכן ליהודי סוריה ואתיופיה.
בנאום זה, ראש הממשלה מנחם בגין מתייחס למצב הבינלאומי המתוח על רקע שני אירועים מרכזיים: המהפכה האסלאמית באיראן, שהובילה למשבר בני הערובה האמריקנים בטהראן, והפלישה הסובייטית לאפגניסטאן. בגין מביע הזדהות עם העם האמריקני, מדגיש את הסכנות הנשקפות מארגון אש"ף, ומגנה את התוקפנות הסובייטית. הוא קושר את האירועים הללו למצב במזרח התיכון, תוך דגש על האיום שמציבים גורמים כמו אש"ף והשפעת ברית המועצות באזור. בנוסף, בגין מדווח על התקדמות ביחסי השלום עם מצרים, תוך פירוט ההסכמות עם הנשיא סאדאת בנוגע לנורמליזציה דיפלומטית ומעברי גבול, ומציג את האתגרים במשא ומתן על האוטונומיה ביהודה, שומרון ועזה. הנאום משקף את עמדת ישראל כמדינה הניצבת מול אתגרים בינלאומיים ואזוריים, תוך מחויבות להסכם השלום עם מצרים ולשמירה על האינטרסים הלאומיים
