בטחון ושלום בארץ ישראל נאום בחברון

אין שחר לטענה, שמלחמה היא בלתי נמנעת. הנה ההוכחה – יום הכיפורים. מתי תקף אותנו אויבנו בדרום ובצפון? כשהגיע למסקנה, כך גילה לנו סאדאת, ביום חמישי אחה"צ, יום וחצי לפני יום הכיפורים, שאיננו מוכנים, שאיננו מגוייסים, שחיילינו במרחקים, שכלינו במגרשים. או אז רק אז, תקפו אותנו. מזה נלמד לקח. אם צבאנו יהיה מוכן ודרוך, ואם … Continued

בטחון ושלום בארץ ישראל נאום בחברון

עד מלחמת יום הכיפורים רווחו בקרב האומה דעות, שהבעיות העיקריות הן בעיות פנים. אך דעתנו, דעתה של תנועת החרות, היתה עד מלחמת יום הכיפורים: הבעיות הפנימיות החברתיות, הכלכליות, חשובות מאוד. כולן קבועות את איכות החיים, את רמת החיים. אבל שאלת הבטחון קובעת את החיים עצמם. לכן לעולם לא נאמר עוד, כי שאלות פנים חשובות משאלות … Continued

נאומו של מנחם בגין בפתיחת ועידת חירות ה-יב

בנאומו בגין טוען כי על ישראל ליזום חוזה שלום בינה לבין מדינות ערב, ואומר שהיום, אחרי שניסו להשמיד אותנו 55 שנים, הוכחנו שקם יהודי לוחם שלא רוצה להרוג, אבל מוכן להלחם על חרותו. בגין קורא להקמת מועצת עם יהודי שתדאג ליהדות התפוצות. בעניין ערביי ישראל, בגין מציע זכות בחירה באזרחות ישראלית שתקנה להם זכויות שוות. בגין טוען שהמלחמה היא נמנעת, ואם תהיה יכולת הרתעה לישראל, לא יתקפו אותנו. בגין מסביר כי בתקופה הזו חשובה ממשלה חזקה, וזה לא המצב, לכן יש להקים ממשלה חדשה שתורכב ע"י הליכוד, שתהיה ממשלת ליכוד לאומי. בגין מדגיש כי הנושא הבטחוני הוא לא הנושא העיקרי, חשוב לתקן את החברה, להלחם בעוני, לעשות שלום סוציאלי, צדק חברתי, ולחזור לפשטות, ללא מותרות.

נסיגות בלי שלום – התקדמות אל השלום?

מאמר ביקורתי של בגין נגד מדיניות החוץ של ממשלת רבין והמשא ומתן העקיף עם מצרים בתיווכו של קיסינג'ר. בגין מבקר את הסכמת הממשלה לבצע נסיגות מסיני, למרות חשיבותן הבטחונית, ללא קבלתו של הישג כלשהו בתמורה. במהלך המאמר בגין מציין דיונים בהם השתתף ואשר עסקו בחשיבותו האסטרטגית של הסכם עם מצרים, כך שהאיום המתמיד של התקפה נגד ישראל בשתי חזיתות ייפחת.

מהו מקיאבליזם מתחשף

בגין פותח במספר דברים על התנהלות פרלמנטרית תקינה, כתגובה לדבריו של מזכ"ל העבודה נגד בגין, על כך שחריפות דבריו בכנסת נגד רה"מ הציגו את רבין „כעוכר ישראל". בהמשך בגין תוקף את התנהלותו 'המקיאבלית' של רבין, במדיניות החוץ שלו, המנסה 'להפריד' בין סוריה למצרים, ובין מדינות ערב לארגונו של ערפאת, ובמדיניות פנים מתנגד להקמת ממשלת ליכוד לאומית למרות טענותיו כי הוא תומך בממשלה שכזו, ובה בעת מנסה להכניס טריז בין בגין לחברי מפלגתו.