נאומו שלבגין בכנסת העוסק בשאלות דת ומדינה, מיהו יהודי, כפייה דתית ונשואים. בגין טוען שעבור העם היהודי אין הבדל בין לאום ודת. בגין טוען שאת השאלה מיהו יהודי יש לפתור לפי ההלכה. בגין טוען שאין בכך כפיה דתית.
רוב העמים, אם לא כולם, הם רב-דתיים; רוב הדתות, אם לא כולן, הן רב-לאומיות. העם היהודי הוא חד-דתי; הדת היהודית היא חד-לאומית. זוהי האמת, זוהי ההיסטוריה, זהו ההבדל.
בגין מביא את עמדתו בפרשת רינה איתני ומתייחס למספר נקודות בשאלת היחסים בין דת למדינה בישראל.
נאומו של בגין אודות בעיית "בני ישראל", שעבורם קבעה הרבנות הראשית בדיקות מיוחדות במידה וירצו להתחתן עם בני עדה אחרת. בגין טוען שקיים קשר הדוק בין לאום יהודי לדת שלו. למרות זאת הוא טוען שהפסיקה, למעשה מפלה בין יהודים לכל דבר לבין יהודים לכל דבר, שההפליה הזאת נוגדת את המסורת וטוען, כראוי לבטל אותה. בגין גם פונה למפגינים. הוא שולל את הטענה, שהם "מוסתים" וטוען שכאבם אמתי. בגין שורא למפגינים לחזור הביתה ולכחברי הכנסת לטפל בבעיה עד הפתרון שלה.
העיתון מביא מדבריו של בגין בסימפוזיון באולם שרתון ב11/6/64 שדן בנאומו בעיקר בהבדלים שבין לאום דת, אזרחות ומדינה. בגין בדברו על הפרדת דת ממדינה ברחבי העולם טען כי בישראל לא ניתן להפריד בין לאום ודת וכי הוא מתנגד לדעתו של שר הדתות זרח ורהפטייג כי הקומוניזם הוא בן דת יהדות. בגין טען כי הקומוניזם והיהדות הם שני עולמות נפרדים.בגין טען כי אי אפשר לכפות אמונה אך ניתן לעודדה וכי אסור להכריח אותה אך ניתן להשרישה. כמו כן טען בגין כי העידוד היחיד לאמונה אינו הסבל וכי אפשר להאמין באמונה וגם להשרישה בעת חדוה.
