יום גיל לרשע

במאמר זה יוצא בגין בחריפות נגד החלטתה של הכנסת לשלול את זכויות השיקום והתגמולים של נכי צה"ל מלוחמי אצ"ל והלח"י.

גל האמת

הקדמה של בגין לספרו של אליהו לנקין על האלטלנה. בגין טוען כי האמת עוד תנצח ואף מרחיב מעט על יחסיו עם אליהו לנקין. התאריךהרשום אינו מדוייק.

המוסר של מטיפי המוסר

במאמר זה מתייחס בגין לגירושם של 4 אנשים מאנשי אבו גוש לנצרת בטענה כי ניסו להטיל פצצה על ילדים . בגין טוען כי אם הם אשמים אז יש לשלוח אותם לכלא ואם הם לא אשמים אז יש להשאירם בכפר.בגין טוען כי העונש של גירוש הוא עונש אווילי , בגין גם יוצא נגד אלה המשווים את העונש הזה ל"סזון" נגד אנשי האצ"ל וטוען כי זוהי השוואה אווילית.בגין מתקומם נגד כל מטיפי המוסר למיניהם אשר יצאו נגד גירוש הערבים מתוך עקרונות של חירות האדם כאשר הם לא השמיעו מילה בקשר למשפט צריפין . במאמר זה יצא בגין גם נגד מעצרו של נציב בית"ר פתחיה שמיר וחבריו בנמל חיפה שלטענת המשטרה תיכננו להפעיל פצצה שתמחה נגד השילומים .בגין מעלה על נס את אישיותו של פתחיה שמיר ופעילותו למען המדינה והתנועה ומספר על צניעותו הרבה שמתבטאת בין היתר באי תלונותו על תנאי המאסר הקשים בו הוא נתון

משפט צריפין

במאמר זה יוצא בגין נגד גזר הדין החמור במשפט "צריפין" לנאשמי המחתרת, מתייחס להאשמות ולאיומים המרומזים כלפיו כ-"מסית" ומסביר למה הדרך היחידה המובילה לשטון היא דרך "פתק הבוחר".

זכות וכוח במדיניות

המאמר שלפנינו עוסק בוויכוח היסטורי מכונן שהשפיע על המאבק הציוני להקמת מדינה יהודית ריבונית. במרכז המאמר עומדת השאלה הטעונה: האם השימוש בכוח היה הכרחי, מותר או אפשרי כדי לממש את זכותו של העם היהודי למולדת חופשית? בגין מציג שני מחנות מנוגדים בקרב הציבור היהודי: אלו שדחו את השימוש בכוח, ותמכו בדיפלומטיה, עליונות מוסרית או רכישת קרקעות בדרכי שלום, ואלו, כמוהו, שראו בהתנגדות מזוינת אמצעי הכרחי לשחרור לאומי. המאמר, שנכתב חמש שנים לאחר קום המדינה, משקף את תוצאות הוויכוח האידיאולוגי הזה, מבקר את מדיניות ההנהגה הישראלית לאחר העצמאות, ומדגיש את המתח המתמשך בין המושגים "זכות" ו"כוח" בעיצוב גורלה של האומה