Subjects: ליברלים (ליברלית)

בגין נואם בסיום הדיון הכללי של ועידת חרות השמינית. בגין מתיחס לבקשה של הציר הצעיר אולמרט שבגין יתפטר עקב כשלונותיו כיו"ר התנועה בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות. בגין מפרט את קורות התנועה מהכנסת הראשונה, ומסביר למה התפטר לאחר הבחירות לכנסת השניה, ומדוע חזר, ומתיחס לשאר הכשלונות שיחסו לו. בגין מסביר שההישגים אליה הגיע חרות במשך השנים גברו על העובדה שמפלגות אחרות הפעילו לחצים כלכליים, והשמיצו את חרות, ושנאו אותה, ואותו כעומד בראשה. כמו כן חרות לא התפשרה בנושאים שהיו חשובים לה כמו הזכות על ארץ-ישראל השלמה היחסים עם גרמניה והשילומים. בגין מסביר את חילוקי הדעות עם הליברלים בדרך להקמת גוש חירות-ליברלים, ועל המגעים עם סיעות נוספות בכנסת הנוכחית, שעלו בתוהו.

במאמר זה בגין מכנה את ממשלת אשכול 'הממשלה הסוציאליסטית ביותר'. בגין עובר על המפלגות השונות ומנתח את תפקידן במצב זה. בגין טוען כי מדיניות הממשלה גורמת לשביתות מרובות ודרישה לפרנסה מינימלית בציבור, כל זאת למרות סכומים גדולים שקיבלה המדינה ב-18 שנותיה. כמו כן, מדבר בגין על הפגיעה בפרסטג'ה בכך שכלפי ארצות הברית מציגה הממשלה את המדינה כמדינה מתפתחת (כלומר לא מפותחת) ועם זאת מעבירה כספים למדינות אפריקאיות. בגין מציין גם את תופעת הירידה מהארץ, וההפסקה בעלייה כתוצאה של המדיניות הכלכלית של הממשלה.

במאמר זה מבהיר מנחם בגין את עמדת תנועת החרות לגבי אפשרות של איחוד מלא עם המפלגה הליברלית במסגרת גח"ל, וקובע כי תנאי בל-יעבור לאיחוד כזה הוא אימוץ עקרון "שלימות המולדת" והזכות ההיסטורית הנצחית של העם היהודי על ארץ ישראל, עקרון הנסמך על "כוח הזכות" ולא על "זכות הכוח". עם זאת, בגין מדגיש כי אין מקום לכפייה הדדית, ואם המפלגה הליברלית לא תשתכנע לקבל עקרון זה, האיחוד המלא לא יצא לפועל וגח"ל יוסיף להתקיים ולפעול במתכונת שלו כגוש פרלמנטרי משותף, החיוני לחיזוק הדמוקרטיה בישראל ולהצבת חלופה למשטר מפא"י