על המובן מאליו

מאמר עיתון: הארץ
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ו אדר התשכ"ו, 18 במרץ 1966
מתוך:
P20-275
נושאים:
שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה. מפלגות - גח"ל, ליברלים (ליברלית), מפלגת חירות. מדיניות חוץ - יסודות מדיניות החוץ
במאמר זה מבהיר מנחם בגין את עמדת תנועת החרות לגבי אפשרות של איחוד מלא עם המפלגה הליברלית במסגרת גח"ל, וקובע כי תנאי בל-יעבור לאיחוד כזה הוא אימוץ עקרון "שלימות המולדת" והזכות ההיסטורית הנצחית של העם היהודי על ארץ ישראל, עקרון הנסמך על "כוח הזכות" ולא על "זכות הכוח". עם זאת, בגין מדגיש כי אין מקום לכפייה הדדית, ואם המפלגה הליברלית לא תשתכנע לקבל עקרון זה, האיחוד המלא לא יצא לפועל וגח"ל יוסיף להתקיים ולפעול במתכונת שלו כגוש פרלמנטרי משותף, החיוני לחיזוק הדמוקרטיה בישראל ולהצבת חלופה למשטר מפא"י
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

במועצת תנועת החרות נמסרה, בין השאר, הודעה על היחסים בתוך גוש חרות-ליברלים ועל האפשרות של איחוד שתי המפלגות שייסדו, לפני שנה, את גח"ל. ואלה היו, בתמציתם, דברי:

גוש חרות-ליברלים פועל כהלכה. שיתוף הפעולה בסיעה הפרלמנטרית של גח"ל הוא נאה ביותר. הקשיים הטבעיים, בהם אנו נתקלים, אינם עולים בודאי על אלה הקיימים בתוך מפלגה אחת, ביחוד מפלגת השלטון. ארבעה חודשים לאחר הבחירות יכולים אנו לראות ביתר בהירות באיזו מידה חשוב היה להקים את גח"ל, כריכוז הכוחות הציבוריים הגדול ביותר, מאז הקמת המדינה, הניצב נגד משטר מפא"י. איחוד מלא בין שתי המפלגות, מהן מורכב הגוש, היא מטרה רצוייה, אך אין לדחוק את הקץ. האיחוד צריך לצמוח מן השיתוף הגובר והולך. ידידינו במפלגה הליברלית יודעים, כי בשבילנו, חברי תנועת החרות, תנאי להקמת האיחוד המלא, תנאי בל יעבור, הוא כי המפלגה המאוחדת תאמץ ותחרוט על דגלה את עקרון שלימות המולדת.

הודעה זו עוררה פירושים ותיאוריות שונים, שאין להם יסוד והצדקה. לא אמרתי אלא דבר מובן מאליו. וחובתי הייתה לומר אותו, בקשר עם בעיה בין-מפלגתית חשובה, שהועמדה לאחרונה לדיון ציבורי נרחב.

בפתח ההסכם, שהונח ביסודו של גוש חרות-ליברלים, נאמר: 1. תנועת החרות והמפלגה הליברלית בישראל החליטו להקים גוש פרלמנטרי משותף כדי לכונן במקום המשטר הקיים משטר לאומי-ליברלי בישראל. 2. תנועת החרות תוסיף לשאת בקרב האומה את עקרון שלימות המולדת, לאמור: זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, בשלימותה ההיסטורית, זכות נצחית היא שאינה ניתנת לערעור. להלן מופיעים, בי"ב פרקים, העקרונות וקווי הפעולה המוסכמים על שתי המפלגות, מהן הורכב גח"ל.

כיצד הגענו להסכם זה ? תנועתנו, מאז הקמתה, דוגלת בעקרון שלימות הארץ, ואין לך דבר בעולם, שהיה מאלצנו, או מניענו, לוותר עליו. בעלת בריתנו המפלגה הליברלית, לא הכלילה, בין עקרונותיה, עקרון זה. אם שתי מפלגות אלו, אשר המשותף ביניהן בשטחים שונים רב הוא, רוצות בכנות לבוא בברית, מהי הדרך הנאה להשגתה ? שאלה זו נפתרה במשא ומתן שהביא להקמת הגוש. תנועת החרות לא ניסתה לכפות על המפלגה הליברלית עקרון, שאין לה; כפי שאי אפשר היה להכריח את תנועת החרות לוותר על העקרון המקודש לה. מתוך הבנה הדדית הוחלט, איפוא, כי בגוף ההסכם בין שתי המפלגות ייכתב, שתנועת החרות תוסיף לשאת בקרב האומה את עקרון זכותו הנצחית של עמנו על ארצו. תוך כדי הדיונים ההם הובהר לכולנו, כי אם, באחד הימים, תועלה שאלת האיחוד המלא בין שתי המפלגות, הרי אנחנו, חברי תנועת החרות, לא נוכל להיות חברים במפלגה (מאוחדת), כלשהי, שלא תאמץ עקרון זה.

בימים אלה, על סף כינוסה של מועצת תנועת החרות, הועלתה, בחוגי ציבור שונים, בעיית האיחוד האפשרי בין שתי מפלגותינו והקמת מפלגה חדשה עם, או בלי, שיתוף גורמים אחרים. חייב, איפוא, הייתי להבהיר, כי בלי אותו עקרון עצמו, כפי שנוסח בהסכם גח"ל, בשמה של תנועת החרות, לא יתכן כלל, שחבריה יהיו חברים במפלגה החדשה. אין לי ספק, כי בהודעתי הפשוטה הזאת ביטאתי את דעתם של רבבות חברי תנועת החרות. זהו ממש א"ב בשביל כולנו.

ושוב אין פה שום בעיה של הטלת רצונה של מפלגה אחת, השותפת לגוש, על רעותה. הכל נתון לשכנוע והכרעה חופשיים. מאמין אני בשניהם. עקרון זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, יכול וצריך, לפי הכרתי, להיות משותף לכל המחנה הציוני. רק בזכות זו החילונו שבים אל מאין באנו. וזכות אינה ניתנת לחלוקה. אי אפשר לטעון, כי יש לנו זכות נצח על נצרת, משום שכבשנוה, ואיבדנו את זכותנו הנצחית על ירושלים העתיקה, משום שלא הצלחנו, אף על פי שניסינו, לישחררה. זוהי סתירה שאין ליישבה. היא מוליכה להשקפה, לפיה אך הכוח יוצר זכות. פילוסופיה נואלת זו זרה לעמנו; היא גם מסוכנת לנו מאד. אויבינו טוענים, כי כבשנו אדמה לא לנו; על ידי התכחשות עצמית לזכות היסטורית אנו חושפים את עצמנו בפני התעמולה העויינת. אנו מאמינים לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות. מי שנושא אמונה זו, אינו שולל יחסי שלום, שאין בהם ויתור עליה. עובדה ניצחת היא, כי אויבינו מסרבים לקיים יחסים כאלה, הם מאיימים עלינו במלחמה בלתי נמנעת. ההבדל, כמובן, הוא בין איום לבין מימושו. אך אם באחד הימים יגשימוהו ואנו, כפי שכל איש בישראל מאמין, נהדפם, שוב לא אדמת זרים נקח, אלא נשוב לנחלת אבותינו. זהו עקרון הזכות.

אבל אין עקרונות כפויים. אם באחד הימים, בהסכמת שתי מפלגות גח"ל, יתחיל משא ומתן על איחודן המלא, נעשה, חברי ואני, במיטב יכולתנו, כדי לשכנע את ידידינו במפלגה הליברלית, כי טוב ונבון ורצוי הוא שהעקרון הכלול בהסכם הגוש, בשם תנועת החרות, יהיה לעקרון מוסכם של המפלגה המאוחדת. אבל מה יהיה אם לא נצליח בשכנוע זה? התוצאה תהיה, כי גח"ל יוסיף להתקיים ולפעול בהתאם להסכם, שהונח ביסודו. תנועת החרות לא תכפה על רעותה קבלת עקרון, אם זו אינה רוצה בו; וכן להפך, המפלגה הליברלית לא תכפה על חברתה וויתור על עקרון, שבלעדיו אין היא יכולה. וימשיך גח"ל בפעולתו. עשינו כולנו מאמצים רבים למען הקמתו. נוסיף לשקוד על הליכוד וההבנה בתוכו. הגוש הלאומי-ליברלי חיוני הוא לאומה ולדמוקרטיה בישראל.

 


לקריאת המאמר בעיתון