זה הלקח, ראשית, היהודי והפחד. זו אינה שאלה רק של הרגשת כבוד אנושי. זוהי שאלה של ניתוח הגיוני, של לימוד רציונלי. ודאי שהיהודי התרגל לפחד, כי נרדף על צואר. והנה למדנו לאן הוליך את היהודי הפחד – להשפלה ולרדיפות ולהגליה ולמהלומות ולהשתעבדות, ובחמש השנים תמימות – עדי אושביץ. לאומתו אומץ הלב. כאשר קם היהודי והתעורר … Continued
בעצרת לכבוד הצטרפותו של דוד מרקיש (בנו של של פרץ מרקיש שהואשם בבגידה והוצא להורג ע"י סטאלין) בגין תוהה על השנאה העזה של הקומוניזם את היהודים. בגין מספר על תנועת החרות – שהמורה הרוחני שלה הוא זאב ז'בוטינסקי. בגין נזכר בקבלת המברק שבישר על מות ז'בוטינסקי, וטוען כי כל ההישגים המהפכניים נעשו בהנחייתו ברוח של המורה.
הנוער היהודי בברית המועצות שב, בשלב הראשון, אל היהדות, וממנו אל ארץ היהודים. והנ.ק.ו.ד והג.פ.או וכל שאר השמות – השד יקחם – אינם יכולים לגבור עליהם, בשום פנים ואופן – זו המהפכה. בהדרה, בכוחה המוסרי הבלתי מנוצח, זוהי התעלותו של האדם, זו ההוכחה שהאדם הוא רוח ולא בשר. מוסר ולא חומר.
ולא היו מלחמות לאומיות? גם דתיות? – אדירות, – קדמו את האדם, לפעמים להיפך. הציונות לא נכנסת לכאן. היא מחוץ, היא מכה בתיאוריה הזו. היא מוכיחה שכזב הוא המטריאליזם ההיסטורי, אמת היא נפש האדם השואפת לגדולה, להתרוממות, לצדק, לחירות, לקידמה. אמת היא הלאומיות, לא הלאומנות, הלאומיות, אהבת עם ואהבת מולדת ועל ידם אהבת האדם.
אתה הצטרפת לתנועתו. דע, דוד – התנועה הזו אינה שוללת שום זכות משום אדם, אפילו היה בין הרודפים אותנו; אנחנו מכירים בזכותם של כל בני עמנו, שעשו משהו – במחרשה, במחשבה, בהווה במסירות, בסבל. כולם, לכולם חלק בארץ-ישראל ובשחרורה.
