איבת נאצר וחביבות בורגיבה

במאמר זה דן בגין בכמה עניינים. בגין טוען כי נאצר הוא המסוכן באויבי ישראל וכי עתה הוא לא נלחם בישראל כי הוא מכין את טיליו. בהתיחסו לשליט תוניסיה בוגריבה ולהצהרותיו האנטי מלחמתיות נגד ישראל טוען בגין כי בורגיבה לא נעשה אוהב ישראל וכי דובר הממשלה נחפז להתלהב מדבריו וטען כי באחד הימים ניתן יהיה לדבר עם בוגריבה. בגין מסביר כי בורגיבה טוען כי עתה לערבים אין כוח לחסל את ישראל ולכן יש לפעול בשלבים: שלב ראשון לחזור לקווי 47 והחזרת הפליטים. בגין טוען עוד כי בורגיבה הוצג כבוגד בארצות ערב משום המחשבה האוטומטית השוררת בארצות אלו לחיסול מדינת ישראל. בגין יוצא גם נגד ההתרפסויות של הממשלה לפני כל אלה האומרים מספר מילים טובות על ישראל כמו בורגיבה או גרמניה.

כיבוש יפו ומשמעותו האסטרטגית

במאמר זה בגין סוקר סקירה היסטורית את כיבוש יפו ואת המשמעות האסטרטגית של הכיבוש ששיחררה כוחות צבאים במלחמת העצמאות מהצורך להילחם בת"א אם יפו לא היתה נכבשת.

הימים הגדולים של כיבוש יפו

במאמר זה בגין סוקר סקירה היסטורית את כיבוש יפו ואת המשמעות האסטרטגית של הכיבוש ששיחררה כוחות צבאים במלחמת העצמאות מהצורך להילחם בת"א אם יפו לא היתה נכבשת.

ברוך המבדיל

במאמר זה מדבר בגין על הדגל האדום ועל דגל הלאום. בגין יוצא נגד מה שמסמל הדגל האדום: סולידריות הפועלים בכל העולם, וטוען כי הוכח בכל המלחמות שאינטרסים לאומיים הם חשובים הרבה יותר. בגין מציין את החשיבות של אחדות לאומית לעומת האחדות העל-לאומית הפועלית המזויפת. בגין טוען עוד כי אחדות לאומית על-מעמדית נוגדת את האמת. עוד בגין טוען כי כל אלה בישראל המאמינים באחד במאי מאמינים ברעיונות שאם היו מתקבלים, מדינת ישראל לא היתה קמה שכן הפועלים האמינו כי השאיפה למדינה יהודית היא בורגנית ונוגדת את עקרונות הקומוניזם. בגין מציין שהתנועה הרוויזיוניסטית היא זו שחרטה על דגלה את הצורך בהקמת מדינה יהודית עצמאית וטוב שעמדתה ניצחה לבסוף.

עשור למפנה

במאמר זה לכבוד חג הפסח סוקר בגין את המהלכים שהובילו לבסוף לתוכנית כ"ט בנובמבר מעת שהועלתה בעית א"י באו"ם ב-10/2/47. בגין טוען כי פעולות האצ"ל גרמו לבריטים להעלות את שאלת א"י באו"ם ולצאתם מהארץ. בגין סוקר במאמר זה גם את הגורמים שהביאו לכיבושה של יפו. כמו כן יוצא בגין נגד רה"מ שמעז לחלק ציונים על מלחמת השחרור.