Subjects: יסודות בבטחון ישראל

בגין מתיחס לברית שמתפתחת בין מצרים סוריה ועיראק, וטוען שמצב זה יכול להוות איום על ישראל אם יוצבו כוחות בירדן. בגין מתייחס למצב הכורדים בעיראק, וטוען שיש להתערב לפני שיתבצע רצח עם. בקשר למדענים הגרמנים במצרים, בגין מסביר שהאיום לא בלעדי לנשק קונבנציונלי בלבד, אלא כל פעם שאויב מתחמש זו בעיה. כמובן שחמורה אף יותר לענין נשק לא קונבנציונלי, אבל גם על זה ישראל תצליח להתגבר. בגין טוען שאם הממשלה החדשה שקמה בראשות אשכול תהיה זהה לזו של בן גוריון, הם לא יתמכו בה, וכן שפרס שמונה לסגן שר הבטחון בממשלה החדשה לא ראוי למלא תפקיד זה לאור מעשיו האחרונים.

במאמר זה בגין מבקר את התנהלות מדיניות הפיוס של אנגליה וארה"ב. הוא טוען כי כל מדיניות פיוסם אינה בסדר ופועלת לרעת ישראל בכך שארה"ב מפעילה פייסנות כספית כלפי מצרים אשר מפרה את החוק הבין לאומי במניעת מעבר אוניות ומטענים ישראליים בתעלת סואץ. בנוסף, הוא מבקר את ישראל בכך שנכנעה לדרישות התוקפניות של מצרים. בגין טוען כי הכניעה לתוקפנות גרמה להמשך תקיפות מצריות ובנוסף לתקיפות סוריות מהצפון ויש להבהיר לאוייב שלא כדאי לו לתקוף. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.

במאמר זה בגין מברך את חיל האוויר בגבורתו ובתעוזתו בפעילותו הצבאית נגד מטוסי מצרים שחדרו לישראל. בגין מוסיף ומברך את צרפת שבזכותה היו לחיל האוויר את המטוסים להילחם עמם. בגין מבקר את מפ"ם שתבעה מישראל להצביע בעד "אלג'יר עצמאית" ונגד צרפת. תביעה זו מופרכת בעיניו מכיוון שצרפת ידידה של ישראל ויש לשמור על היחסים עימה. הוא מבקר את מדיניות ההבלגה של הממשלה שלא הגיבה כלל לחדירה המצרית. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.

מאמר חריף ונוקב של מנחם בגין, שבו הוא מבקר בלהט את מדיניות החוץ של ישראל ושל המעצמות המערביות מול האיומים הגוברים במזרח התיכון. במאמר, שנכתב על רקע התפתחויות מדיניות וצבאיות סוערות באזור – איחוד מצרים וסוריה תחת הנהגתו של גמאל עבד אל-נאצר והפיכות בלבנון ובעיראק – בגין מזהיר מפני הסכנות הטמונות בהתעלמות מהשאיפות ההגמוניות של הרודנות הפאן-ערבית. בהשראת תורתו של זאב ז'בוטינסקי, הוא קורא לראייה מפוכחת של המציאות, תוך הדגשת לקחי העבר, ובהם כישלונם של מדינאים להתמודד עם תוכניות הרסניות, כפי שהתרחש באירופה טרם השואה. בגין תוקף את הממשלה הישראלית על שמרנותה המדינית ואת המערב על חוסר מעשו, וקורא לפעולה נחרצת למניעת התפשטות השפעתו של נאצר, תוך שמירה על זכותה ההיסטורית של ישראל על ארצה. המאמר משקף את תפיסת עולמו הלאומית של בגין, המשלבת אמונה בצדקת הדרך הציונית עם דרישה לעמידה איתנה מול איומים קיומיים