בגין מפרט את יתרונותיו האפשריים של הסכם השלום עם מצרים, אם יצא אל הפועל. בגין מתייחס להיבטים הביטחוניים של הסכם שלום עם הגדולה שבאויבות ישראל, אך מתייחס גם להכרה לבינלאומית שבנוכחות ישראלית ביהודה ושומרון, וליתרונות האפשריים בתחום החברתי-כלכלי של הסכם זה וגם לכך שתתכן עליה במספר העולים לארץ.
בגין בתשובתו מדגיש שלא יסכים לשום "מתנה" חד צדדית מצד ישראל, ולא ידרוש אחת ממצרים, אלא ישבו על הסכמי שלום הדדיים, ואם לא יתאפשר חוזה כזה, יסכים ל'יחסי שלום' בדומה לגרמניה לאחר מלחמת העולם. בגין מתייחס להשמצות מצד האופוזיציה כאילו הוא אדם חולה, וטוען שבשבתו באופוזיציה לא דיבר על מצבם הרפואי של אנשי הממשלה, גם כאשר היו מבוגרים מאוד, וחולים באמת, וכי השמצות אלה זכו לגינוי גם מצד הליגה נגד השמצה בארצות הברית. בגין מבהיר שכמו שלא אישר לפרס להיפגש עם המלך חוסיין בירדן, לא יאפשר שום פגישה שכזו לאיש שיציע לו, או למנהיג מדינה ערבית אחרת הצעות מן האינטרנאציונאל הסוציאליסטי. בגין מסיים את נאומו בשיר של ז'בוטינסקי לכבוד יום השנה למותו של הרצל.
בגין טוען בתגובה לבקשת ח"כ פרס, לספר לכנסת על הדיונים עם מצרים, שעד היום התנהלו בממשלתו יותר דיונים מדיניים שכאלה מאשר בממשלת רבין כולה. בגין תמה מדוע ראש האופוזיציה פרס, שיש לו רעיונות השונים מאלה של הממשלה לדרך להגיע להסכם שלום עם מצרים, לא הציג אותם לפני סאדאת כאשר דיבר איתו. בגין טוען שעדכונים משיחות של דיין עם נציגים מצריים לא צריכים להנתן לפני הכנסת בשלב זה, וימסרו בהמשך עם שובו של דיין, כמו כן, עדכונים לראש האופוזיציה ימסרו לו אישית בזמן שיקבע בינהם.
בגין טוען, בתגובה לטענות כי ממשלתו לא מקיימת את החלטה 242 של האו"ם, כי אין סתירה בין תוכנית השלום שהוגשה על ידי הממשלה לבין ההחלטה המדוברת, גם בענין יהודה שומרון ועזה. בגין מציין שהממשלה ברשות אשכול ז"ל בכלל לא רצתה לקיים את ההחלטה הזו כתוכנה, וכאשר שינתה את עמדתה, גח"ל פרשה מהממשלה. בגין מציין שרק 5 מתוך חברי הכנסת תומכים בנסיגה כוללת לקווי 67, ואם מישהו חושב אחרת הוא מוזמן לפעול באופן פרלמנטרי ולהגיש הצעת אי אמון.
בגין פותח את נאומו בברכה לכנסת לרגל יום הולדתה ה-29. בגין מציין כי כאשר סאדאת הגיע לארץ הוא כבר ידע שישראל לא תקבל את הדרישה כי תיסוג לקווי 67. בגין מדגיש את החשיבות הבטחונית שלא תהיה נוכחות מצרית במדבר סיני. בגין מסביר את חילוקי הדעות עם סאדאת בקשר לנסיגה חלקית או כוללת מהשטחים שנכבשו ולגבי מעמדם של ערביי יהודה ושומרון וחבל עזה, ומדגיש את זכות ישראל לריבונות על יהודה, שומרון ועזה. בגין מתייחס לדברים שנשמעו מצד גורמים שונים במצרים בגנות הישראלים במהלך הדיונים על הסכם השלום, ומדווח על תגובתו לעניין זה. כמו כן בגין מסביר שהוא לא דורש הכרה במדינת ישראל ובזכותה לשרוד, כי ישראל לא שונה משום מדינה אחרת שזכותה להתקיים מובנת מאליה מעצם קיומה.
