במאמר זה, בגין דן במשמעות האופוזיציה, כאלטרנטיבה שלטונית, במדינה דמוקרטית. בגין טוען שקיימות היום מדינות רבות המכנות עצמן דמוקרטיות, אך הצבא שולט על בית הנבחרים, או שאין עליונות המשפט על השלטון. בגין טוען שחשוב מאוד שהאופוזיציה תהווה אלטרנטיבה לשלטון, והאיחוד של הליברלית וחירות קידם צעד לאלטרנטיבה כזו. בגין טוען שראשי המתכחשים לצורך באלטרנטיבה הם הפרוגרסיבים לשעבר, שבעבר טענו את ההפך, ושכמותם, גם מפלגות קטנות אחרות לא מתנגדות לשלטון על מנת לקבל ממנו הטבות, ולהיות בממשלה, וכך מתדרדרת החירות בישראל. גח"ל אמנם לא החליפה את השלטון עדיין, אך ההזדמנות לא נעלמה, והיא יכולה להוות אלטרנטיבה ראוייה בבחירות כשיתקיימו.