Subjects: דוד בן-גוריון
אהבת השנאה (חלק 1)
הישיבה המאה עשרים ואחת של הכנסת העשירית יום רביעי, כ' באלול התשמ"ב 8 בספטמבר 1982 – הודעת הממשלה על מבצע "שלום הגליל"
בנאומו בגין מסכם את מהלך מלחמת לבנון הראשונה. לטענתו היו ארבעה אירועים קריטיים במהלך המלחמה. בגין טוען שהמבצע השיג שלוש מטרות: הפסקת ירי על ישובי הצפון; הגברת ביטחון ישראל על-ידי גירוש מחבלים בלבנון; שיקום כוח הרתעה של צה"ל. בגין טוען שהממשלה תמשיך, עם יעלה צורך, לקבל החלטות כואבות אך נחוצות למרות הלחץ והביקורת. בגין טוען שהמבצע "שלום הגליל" הסתיים בניצחון. בנאום המסכם בגין מפרט את התנגדותו ל"תכנית רייגן". בגין טוען שתכניות החלוקה לדורותיהם נוגדות את תפיסתם גם של האבות הרוחניים של "מערך". בגין מכריז, שישראל מתנגדת לתכנית החלוקה. בגין מדגיש את חשיבותם של ארץ-ישראל עבור העם היהודי. בגין טוען, שיחסי ידידות עם ארה"ב ימשיכו להתקיים למרות הוויכוח על מדיניות. בגין מבקש מהכנסת לאשר את הודעת הממשלה.
הישיבה המאה–עשרים–ואחת של הכנסת העשירית יום רביעי, כ` באלול התשמ"ב 8 בספטמבר 1982 – הודעת הממשלה על מבצע "שלום הגליל"
אני רוצה לומר, ידידים, שאני נתתי היום כבוד לבן–גוריון, על–ידי שסיפרתי את אשר סיפרתי לכנסת. הוא היה יריב שלי, וידיד שלי בשנות חייו האחרונות, וכל חברי הכנסת יודעים זאת… הוא היה ציוני, מאבות הציונות, וכל הכבוד לו. לפי דעתי, הוא גם טעה. כל אחד טועה. הוא עשה גדולות ונצורות.
מלחמת בלית ברירה או מלחמה עם ברירה – דברי ראש הממשלה בטקס סיום המכללה לבטחון לאומי
בנאומו דן בגין במבצע שלום הגליל, ומנמק את צדקתו, למרות שלא היתה זו מלחמת אין ברירה. בגין פותח בסקירה של המצב הבינלאומי שלפני מלחמת העולם השניה, וטוען כי אם צרפת היתה פועלת בעקבות הפרת ההסכם של גרמניה ב-7 במרץ 1936 היתה יכולה להביס את הצבא הגרמני, וכך לא היתה פורצת מלחמת העולם השניה על אבידותיה ונפגעיה, אך לא היתה זו מלחמת אין ברירה, וצרפת לא פעלה. אז עובר בגין לדבר על מלחמות ישראל – מלחמת העצמאות, ההתשה וכיפור היו מלחמות אין ברירה, שגבו מספרים גדולים מאוד של הרוגים ופצועים, ומבצע סיני וששת הימים היו מלחמות שישראל בחרה לצאת אליהן, למען בטחון תושביה, למרות שלא נשקפה סכנה קיומית למדינה. כך, טוען בגין, גם מלחמת לבנון, שמטרתה היתה להשיג שקט הרתעתי. בגין מצהיר כי ישראל לא תיזום תקיפה על מדינה ערבית, וכן כי חזונו הוא לקונפדרציה חופשית בין ירדן וישראל עם שיתוף פעולה הדדי. גירסה ערוכה של הנאום פורסמה בעיתון מעריב ב-20 באוגוסט 1982.
