הישיבה המאה-וחמישים-וחמש של הכנסת החמישית-ב, הצעות סיעות המפלגה הליברלית, מק״י ומפ״ם להביע אי-אמון לממשלה

בגיו מביא את התנגדותו לגירוש ללא משפט של ד"ר סובלן, מציין שהאופן שבו בוצע המעשה נוגד את עקרונות עליונות המשפט ומסביר למה בכל זאת חרות לא תומכת באי-אמון בממשלה, כדי לא לרמוז על מחוייבות למתן מקלט. בגין גם מביא דברי הספד לזכרו של הרב מימון. הנאום המלא מובא גם בעיתון חרות שפורסם ב 13 ביולי 1962.

המחוקק והמבצע

במאמר זה דן בגין בחוק לשכת עורכי הדין (יוני 1961), בגין דן בחשיבות החוק על סעיפיו השונים ועל מאבקה של תנועת ה"חרות" להעברת חוק זה. בגין יוצא נגד ניסיונותיה הגסים של הרשות המבצעת להתערב בעבודת הכנסת בקשר לניסיונות לקבוע אחוז חסימה בבחירות אלו. עוד יוצא בגין במאמר זה נגד הצבעת ישראל באו"ם בעד ההצעה האמריקאית המטילה על ועדת הפיוס לדאוג להגשמת ההחלטה על החזרת הפליטים הערבים לישראל או למתן פיצויים בעד רכוש. בגין טוען עוד כי הצבעה זו עומדת בניגוד לעמדת הכנסת שקיבלה החלטה השוללת החזרת פליטים ארצה.

במערכה או במסכה

במאמר זה בגין מתייחס למערכת הבחירות הנוכחית לכנסת ה-5. בגין מציין בין היתר כי במערכת הבחירות הנוכחית מתקיפה מפא"י בתעמולה את כל המפלגות ללא יוצא מהכלל (חוץ מאגודת ישראל ומק"י). בגין מציין כי גם שאר המפלגות מתקיפות את מפא"י אך לדעת בגין זוהי צביעות כי המפלגות למעט "חרות" לא מעונינות להוות אלטרנטיבה למפא"י אלא להצטרף אליה.

מעשה פשה

במאמר זה מתייחס בגין לפרשת נפילת העיר העתיקה בי-ם במלחמת העצמאות. בגין טוען כי "חרות" טוענת עתה כפי שהיא טענה בעבר כי ניתן היה לכבוש את י"ם העתיקה בעשרת ימי הקרבות שקדמו להפוגה הראשונה. בגין מציין את דב יוסף שהיה מושל י-ם שמציין בספרו "קריה נאמנה" כי היה זה כשלון מצד ההגנה לא לכבוש את י-ם המזרחית. בגין תמה על שתיקתו של יוסף לאורך השנים במיוחד כאשר תיפקד כשר בממשלה. (בגין משווה אותו לפושה אותו צרפתי ששינה את דעותיו במהפכה הצרפתית). עוד יוצא בגין במאמר זה נגד רה"מ אשר אמר כי יכתוב זכרונות אך יתבע שהם יפורסמו אחרי שיתם כל הדור הזה משום שנעשו שגיאות ע"י אנשים מסוימים ואין הוא מעוניין לפגוע בהם. בגין טוען כי דברים אלה הם דברי טיפשות כי פירסומו של בן-גוריון יפגע בזכרם של המתים כי הם לא יוכלו להשיב לטענותיו של בן-גוריון.

הישיבה השלוש מאות ושלושים ושבע של הכנסת השלישית-חוק לתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה), תשי"ז-1957

בגין יצא כנגד סעיפים שונים בדיון בכנסת בתיקון לחוק דיני עונשין. בגין יצא בין השאר נגד הרשות שיש לש.ב. בתנאים מסוימים לעשות ככל העולה על רוחו. עוד יצא בגין נגד הקביעה כי מרגל הוא גם זה הנפגש עם סוכן זר. בגין טען כי אדם יכול להיפגש בטעות עם סוכן זר מבלי לדעת שהוא כזה ולכן אין להחשיב כל אדם הנפגש עם סוכן זר אוטומטית כמרגל.