בשידור זה של תחנת הרדיו המחתרתית "קול ציון הלוחמת" האצ"ל מכחיש את השמועות שהפיצו הבריטים כי המוקש שהציבו בחורשה הוטמן בגופות הסמלים שנתלו. המחתרת טוענת כי הטמנת המוקש בחורשה אינה עבירה על חוקי המלחמה והיחידים שעברו על חוקי המלחמה אלה הבריטים אשר מענים בברוטליות ובחוסר מוסר את שבויי המחתרת.
סקירה פנימית זאת אשר, נכתבה לחיילי המחתרת, מסכמת ומתארת את הפגישה אשר נערכה בין ראשי האצ"ל לבין נציגי וועדת אונסקו"פ. במפגש זה נשאל מנחם בגין על ערכי המחתרת,מטרותיה, ועל הסוגיות העומדות בפני הקמת מדינה עברית.
בכתבה זו אשר פורסמה בעיתון "חרות" הלא חוקי טוען בגין שגבורתם של פיינשטין וברזני מהווה כמודל לדורות ההמשך ושבזכות הלוחמים כמוהם, אשר נלחמים על ערכיהם ולא נכנעים בפני האויב, האומה ממשיכה להתקיים. כרוז זה פורסם בחודש מאי 1947.
בכרוז זה מספיד מפקד האצ"ל את ארבעת עולי הגרדום (דב גרונר, דב רוזנבאום, מרדכי אלקושי, אליעזר קשאני) אשר מהווים דוגמא ומופת לאנשי המחתרת וגבורתם תיזכר בהיסטורית עם ישראל. כרוז זה פורסם בסביבות חודש אפריל 1947.
בהספד זה אשר התפרסם בעיתון חרות הלא חוקי מפקד האצ"ל טוען כי הבריטים רצחו את ארבעת עולי הגרדום (דב גרונר, יחיאל דרזנר,מרדכי אלקושי ואליעזר קשאני) בפחדנות ובמרמה מכיוון שיומיים לפני הרצח הודיעו הבריטים כי לא יוציאו את גזר הדין. לעומת הבריטים, לוחמי המחתרת אשר הועלו לגרדום נלחמו בגבורה ותוך סכנה תמידית למוות כנגד האויב האכזרי המשעבד את עמם. הכרוז פורסם בסביבות אמצע חודש אפריל 1947.
