ישיבה חגיגית של מרכזי תנועת החירות והליברלים בירושלים השלמה השר בגין: אף שעל לא יימסר לשלטון נכרי

העתון מדווח על עצרת חגיגית בירושלים המאוחדת בה השתתפו השרים בגין וי. ספיר. בגין בנאומו שיבח את הצבא, ומנה את מעלותיה של ממשלת הליכוד הלאומי בה, טען, יש להמשיך. בגין הדגיש שלמרות לחצים שונים, אף שעל שנכבש לא ימסר לשלטון נכרי. בגין טוען שמצבנו הבין לאומי טוב יותר מבעברבגין התייחס גם לעמדת צרפת ואמר שישראל לא זקוקה לצרפת על מנת להכיר בזכותה לקיום, אך מקווה לחדש את הברית איתה בהמשך. הנאום המלא מיום 27/06/1967 נמצא בארכיון האישי מרכז מורשת מנחם בגין.

הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-וארבע של הכנסת החמישית – הודעת ראש הממשלה על ביקורו בצרפת – הדיון

בדיון בעקבות הדיווח של רה"מ בארה"ב ובצרפת בגין מברך על הביקור. בגין מבקר את רה"מ בעקבות התייחסות על דברי חרשצ'וב במצרים כעל "מתונים". בגין מזהיר בפני חימוש מצרים בטילים, בעזרת מדענים גרמניים ומבקר רה"מ על המדיניות הפרו-גרמנית של הממשלה. בגין מברך על היחסים החמים בין ישראל וצרפת ומזכיר, שהברית עם צרפת -היא הרעיון של תנועת החירות.

שפה מובנת לעמים

מאמר זה נכתב לרגל יום הולדתו ה-50 של מנחם בגין על ידי שלמה פרידריך, ידידו הקרוב של מנחם בגין ומי שהיה נציג תנועת החרות בצרפת ומזכיר הוועד למען ברית ישראל צרפת. במאמר משרטט פרידריך את דיוקנו של בגין כדמות מופת המשלבת סמכות פיקודית עם יושרה אידיאולוגית עמוקה. הוא סוקר את תחנות חייו המרכזיות של בגין – החל מימיו כנציב בית"ר הנערץ בפולין, שם חינך רבבות צעירים לעלייה ולמשמעת אל מול רדיפות האנטישמיות, דרך תקופת מאסרו ברוסיה הסובייטית, ועד להגעתו לישראל והנהגת האצ"ל במאבק לחירות. המאמר שם דגש מיוחד על יכולתו של בגין להקרין "הדר" בית"רי וגאווה לאומית גם בזירה הבינלאומית; המחבר מתאר כיצד הכריזמטיות שלו והתעקשותו על עצמאות ישראל זכו להערכה מצד מדינאים בכירים בעולם, לעיתים אף בניגוד לניסיונות הממסד הישראלי באותה עת להפחית מערכו. בסיכומו של דבר, המאמר מציג את בגין לא רק כגיבור עבר, אלא כמנהיג מדיני צעיר ומבטיח, הנושא את תקוות תנועתו להגשמת חזון הציונות הממלכתית בעתיד

הזכות והסכנה

מאמר חריף ונוקב של מנחם בגין, שבו הוא מבקר בלהט את מדיניות החוץ של ישראל ושל המעצמות המערביות מול האיומים הגוברים במזרח התיכון. במאמר, שנכתב על רקע התפתחויות מדיניות וצבאיות סוערות באזור – איחוד מצרים וסוריה תחת הנהגתו של גמאל עבד אל-נאצר והפיכות בלבנון ובעיראק – בגין מזהיר מפני הסכנות הטמונות בהתעלמות מהשאיפות ההגמוניות של הרודנות הפאן-ערבית. בהשראת תורתו של זאב ז'בוטינסקי, הוא קורא לראייה מפוכחת של המציאות, תוך הדגשת לקחי העבר, ובהם כישלונם של מדינאים להתמודד עם תוכניות הרסניות, כפי שהתרחש באירופה טרם השואה. בגין תוקף את הממשלה הישראלית על שמרנותה המדינית ואת המערב על חוסר מעשו, וקורא לפעולה נחרצת למניעת התפשטות השפעתו של נאצר, תוך שמירה על זכותה ההיסטורית של ישראל על ארצה. המאמר משקף את תפיסת עולמו הלאומית של בגין, המשלבת אמונה בצדקת הדרך הציונית עם דרישה לעמידה איתנה מול איומים קיומיים