Subjects: ברית המועצות (רוסיה)

במאמר זה מדבר בגין על מרוץ החימוש בין ארה"ב לברה"מ וכן מבחין בין שני סוגים של צורות שלטון. הסוג האחד הוא שלטון בו המדינה היא מדינה מפקירה חברתית. זוהי צורת שלטון שבה אדם אחד ישתלט על המדינה ויבטל את כל מה שערב לחרות האדם ולזכויותיו. מדינה כזו מפקירה את האדם לרעב ולבטלה. הסוג השני הוא שלטון של מדינה מעבידה חברתית. זוהי מדינה שנוטלת מידי אזרחיה את כל מקורות הפרנסה ומרכזת אותם בידי קבוצת אנשים אשר משתלטת על מקורות הפרנסה, מעבידה ומרעיבה את אזרחיה. זוהי למעשה מדינה קומוניסטית. בגין מציע סוג נוסף של שלטון בו דוגלת "חרות" הנקרא מדינה סומכת. מדינה כזו היא מדינה המתבססת על חרות וצדק ודואגת לאזרח, הדואג לביסוסה של המדינה. בגין מתאר את השינוי החל בהגדרתן של תפיסות עולם שונות ושל המושגים "ימין" ו"שמאל", את האבסורד הקיים בקישור הליברליזם לקומוניזם ואת היותו של גוש השמאל מיושן מחשבתית, אשר גורלו- כישלון.

רוב המאמר עוסק במעט מדברי בגין על חשיבות הברית בין ישראל לצרפת ועל החשיבות של אי כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה.

במאמר זה מתייחס בגין לשביתה במפעל התעשיה "אתא" בקרית –אתא. בגין מתייחס למצב המוזר שנוצר בשביתה זו למפעל השייך להסתדרות שבה 1,600 העובדים שובתים בעידוד ההסתדרות. בגין מפרט במאמר זה את הסיבות שהביאו לפרוץ השביתה ומצביע על אי הצדק בכך שמעסיק מתפקד גם כאיגוד עובדים. בגין טוען כי לדעתו הפתרון בסכסוך זה הוא בוררות אך פתרון זה בעייתי שכן הקבוצה השלטת היא בעצמה בעלת אמצעי הייצור. בגין טוען עוד כי מתעורר הרושם כי מתנהלות מלחמות פנימיות במפא"י וכי הקבוצות המתקוטטות מוכנות לשלם עבור הנצחון מחיר גבוה שיתבסס על סבל הפועלים ועל גרימת נזק למשק.

במאמר זה בגין מדבר על התהפוכות שמתרחשות בעולם הקומוניסטי ובמיוחד נוכח ההתנערות משלטונו של סטאלין כאילו היה מרגל בשירות הצארי. עוד מדבר בגין במאמר זה על ההבדל שישנו בין מחתרת משחררת לוחמת נגד שלטון נוכרי לבין קבוצת סתר המנסה להפיל את השלטון במדינה עצמאית ודמוקרטית. בגין מעלה זכרונות מתקופת היותו מפקד האצ"ל וטוען כי הבחורים בארגון היו מאשימים אותו בחוסר מהפכנות. עוד מספר בגין כי הבולשת הבריטית על אף מאמציה לא הצליחה לחדור לאצ"ל. בהתייחסו לש"ב טען בגין כי ארגון זה המתפקד כבולשת פנימית משרת את מפא"י וכי אסור בשום פנים לבית משפט ולתביעה ממלכתית להיות מכשיר בידי הבולשת.

במאמר זה יוצא בגין נגד אי הוראת הממשלה להעלות את עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי ארצה כפי שהוא מבקש בצואתו. בגין מציין את אי רצונו שיקבר בארץ כל עוד שולטת הממשלה הנוכרית כאמונה שהיתה בז'בוטינסקי בהקמתה של מדינה עברית. בגין טוען כי הסיבה לאי העלאת העצמות היא שנאה, פחד ורשעות של רה"מ המפחד כי העלאת העצמות תגביר את כוחה הפוליטי של התנועה. בגין טוען עוד כי לא יעזור דבר שכן ז'בוטינסקי ממשיך לחיות בקרב עמו וכי "חרות" ממשיכה את דרכו וכי ביום מן הימים יועלו ארצה עצמותיו.