על גדול מדינאי התקופה

במאמר זה בגין דן בווינסטון צ'רצ'יל שהלך לעולמו באותו שבוע. בגין סוקר את מדיניותו של צ'רציל כלפי ישראל. בגין מזכיר את הספר הלבן (1921) של צ'רצ'יל אשר קרע את עבר הירדן המזרחי מארץ ישראל השלמה. בגין מזכיר כי במשך השנים השמיע צ'רצ'יל דברי ידידות כלפי ישראל אך לא הצליח למנוע את מעשי האיבה של הערבים. בגין מזכיר כי במלחמת העולם השנייה היווה צ'רצ'יל יריב מר לאצ"ל לאחר שרדף ותבע להשמיד אותו. בגין טוען עוד כי גם כשעבר צ'רציל לאופוזיציה ב-1945 היה יריב זועם לאצ"ל שכן הפרסטיז'ה הבריטית שהתמוססה על ידי האצ"ל היתה חשובה לצ'רציל מאוד. מצד שני טוען בגין כי צ'רצ'יל אומנם היה יריב אך הוא נקט ביריבות מסייעת כאשר ניצל את בעיית ארץ ישראל להוכיח כי ממשלת אטלי איננה ראויה לשלוט ותבע בנאומיו בפרלמנט כי בריטניה תפנה את ארץ ישראל ועודד את כינוס עצרת האו"ם במאי 1947. בגין חולק לצ'רצ'יל כבוד וטוען כי למרות שצ'רצ'יל עשה דברים שונים שבחלקם הצליח ובחלקם נכשל הוא ייזכר לעולמים כאחד ממתנגדי הנאציזם הגרמני והיה לאחד ממצילי האנושות.

מדעני גרמניה ופסגת הערבים

בגין תוקף את עמדת הממשלה בנושא מדענים גרמניים במצרים. בגין דורש לפעול באו"ם לקבלת ההחלטה על ביטול תקופת ההתיישנות בפשע השמדת-עם. בגין מצביע על הסכנה הנובעת מההחלטות של הפסגה הערבית בקהיר וטוען, שרק עמדת החרות שמדגישה הזכות של עם היהודי לארץ ישראל בשלמותה יכולה להוות משקל-נגד לתעמולה האנטי-ישראלית של מדינות ערב.

בכנס הראשון של פעילי סיעת תכלת לבן – הערות לסיום הדיון

נאומו המלא של בגין בכנס של סיעת "תכלת לבן", סיעתה של תנועת החרות בהסתדרות העובדים הכללית. בנאום מתייחס בגין באריכות לאידאולוגיה הסוציאליסטית ולזו הקומוניסטית ומנגיד לה את השקפת העולם הכלכלית הליברלית של סיעת חרות. כמו כן, מתייחס בגין בהרחבה למתיחות הפוליטית סביב הצטרפותה של חרות להסתדרות העובדים הכללית ורצונה להתמודד בבחירות להסתדרות ולמנוע רוב מוחלט למפא"י בהסתדרות. בגין מביע התנגדות נחרצת לקריאות לבטל את ההסתדרות העובדים הלאומית, כתנאי להשתתפותה של סיעת תכלת לבן בבחירות להסתדרות העובדים הכללית

המרד נגד השלטון הבריטי בא"י

במאמר זה המוקדש לציון 20 שנה להכרזת המרד במשטר הבריטי ע"י האצ"ל דן בגין גורמים השונים שהולידו את המרד. בגין מציין שבין הגורמים השונים שהולידו את המרד ניתן לציין את הקשר הניצחי בין העם היהודי לא"י ,את השמדת העם היהודי בגולה, ואת תורתו של ז'בוטינסקי. בגין מחלק את ה"מרד" ל5 תקופות עיקריות : 1) ינואר 1944 עד נובמבר 1944 –בה נקבעה האסטרטגיה והטאקטיקה של המלחמה המחתרתית והונחו היסודות הארגוניים לצבא מחתרת לוחם. כמו כן הארגון חולק ל4 חטיבות :ח"ק ,חת"ם, צ"ם וי"ם; 2)נובמבר 1944 עד ספטמבר 1944 – תקופה זו אופיינה ע"י ה"סזון" שבו נרדפו אנשי האצ"ל ע"י אנשי ההגנה שהסגירה אותם לידי הבריטים. אנשי האצ"ל פוטרו מעבודתיהם וילדיהם סולקו מבתי הספר; 3)ספטמבר 1945 עד יולי 1946; 4)יולי 1946 עד דצמבר 1947; 5)דצמבר 1947 עד 15 במאי 1948.

בגין בויכוח על הודעת שרת החוץ בכנסת: אנו דורשים מהממשלה שתלמד ממישגיה ולא תסטה עוד מהחלטות הכנסת בענייין הפליטים

דיווח על נאומו של בגין ב- 2/12 בכנסת. בגין קרא לממשלת ישראל להודיע חד-משמעית, כי היא איננה מקבלת את הצעות ארה"ב בעניין הפליטים הערביים. בגין הזכיר את החלטת הכנסת מ- 1961 לפיה אין להחזיר את הפליטים ארצה והזכיר, כי הממשלה הפרה החלטה זו בשורת הצבעות באו"ם. בגין קרא לממשלה שלא להודיע על נכונותה להכניס ארצה מספר מסויים של פליטים. הוא הזהיר, כי קיומה של ישראל תלוי על גורל המאזניים ולכן אין ליצור שינוי דמוגרפי בארץ ע"י הכנסת פליטים ערביים ארצה. (ראה/י נאום מלא: "חרות" 6/12/63, יום ו' ע"מ 3, טור 1-8)